נפתלי פרימור, שירתי

אני ירושלים

אני רותחת מכעס!
משווים אותי לערי החוף,
לפלשת הים, שנמוגה ואינה עוד.
עכשיו באים אליהן
מראים עצמם באישונים פתוחים
ורוקדים במעגל.
מושכים / מושכות
רוצים בני זוג,
מעלים חיוך חושני
ומלבושם חוטיני דקיק.
הגוף מראה: זה כול מה שיש!
לירושלים באים אחרת.
אולי אני מיושנת, תמיד כמו פעם.

אך יש לי דורות
איני בת-חלוף
עולה באיכותי על ערי החוף,
איני מציעה עצמי לכל דכפין, שיבוא
אני מעבר לזה.
אני ירושלים.

5.7.2017