נפתלי פרימור, שירתי

בקלאוות דם

בבית למכר הממתקים ברובע המוסלמי
אני ממלא קופסה
בבקלאווה משובחת.
והינה הבחנתי מודפסת עליה
מפת פלסטין.

הרגשתי שלא בנוח ורציתי לדבר.
איש בלבוש מוקפד הזמין אותי לשולחנו,
פתחנו בשיחה בשפתו של אף אחד,
לא בשפתך ולא בשפתי.
איך זה יקרה? אני שואל.

הבעלים של הממתקים, גם הוא שואל:
"כמה מוסלמים יכולה ישראל להרוג,
בכל הפצצות הגרעיניות?
מאה, מאתיים מיליון? לנו יש יותר.

ישראל לא מבינים את אשר כל ילד מוסלמי יודע:
ישראל לא תהיה פה".

איש הממתקים מסתמך על מאתיים שנות מלחמה בצלבנים,
שלא צלחו אל מול צלאח א-דין.
את חרבו משמרים בכיפת הסלע
מאה מטר מפה.

"הוא יחזור, אולי עכשיו דרך טהראן, הוא יבוא."
שילמתי 50 ש"ח עבור בקלאווה
נוטפת דם.

18.7.2017