נפתלי פרימור, שירתי

תקווה ושברה

התקווה הזאת הורגת אותי.
מביאה עליי סבל.
את מגלגלת עיניים
ואני מדי שנה זוכר
את הר הבית
את ירושלים העולה באש.

התיימרת להאמין בכוח עליון
ובטחת בברית עם אלוהי ישראל,
אך ברגע האמת
נאכלה האשליה
ובא הכאב.

עזבי אותי מאחרית הימים.
עזבי אותי מאור לגויים
השלימי עם המציאות:
גם השמש הולך ודועך.

עבדי לביתך,
קחי משכנתה ואומצה בצדה.
מה,ארבעה חדרים וגינה
זה לא מספיק?

11.3.2017