נפתלי פרימור, שירתי

אז לא עכשיו

לא יכול לאהוב אותך
תוך כדי.
הזמן לא נוגע בי עכשיו
דבר לא קורה
תמיד כבר הייתי.
הכול כבר היה.

במעט שנותר
כולם בו דנים
רוצים ממנו
חוטפים, נוגסים בו
מושכים
הוא נקרע לגזרים
נותר פירור
שלא ישביע.

אך יש לי עתיד
ממנו יש לי המון
זה שאינו שייך, שאין לו מספר
שהוא נמוך וגבוה
גלוי ונסתר
שאני מת וחי.
המותנה ואולי.

זה הזמן שאוהב אותך
עד בלי די.

31.3.2017