נפתלי פרימור, שירתי

מולקולות השירה

מפגש משוררים.
אוחזים בדפים.
מולקולות השירה משתחררות.

"אהבתי את שורת הפתיחה שלך,
הטוויסט מעורר
הוא ניכר לאורך כל הדרך,
הותיר אותי עופפה".

"אני מציין שאהבתי את סגנונך,
חביב עליי הספק שלך,
הוא בבסיס ההומניזם היוצר..".
לפתע הבחנתי ששפתיה נעות בעודה מדברת.

לראשונה הסכמתי ששורות שירתה יכסו אותי,
כשמיכה בלילה קר.
אני מודה: כמה אנוכי רצוני להיות תמיד מעליה.
מבטי המשוררים מקרבים
מקרינים.

כי אז נבוכים היינו על שנכנענו למעורפל
שאינו כלול במילה.
ומייד סובבנו את פנינו.

13.2.2017