נפתלי פרימור, שירתי

אני חולה איתך

רק משום שאת ירושלים
מעיינות ההר מרווים את יופייך.
השילוח ונחל פרת שופעים אלייך
ואת בגיא.

להרים שבליבך יש עוצמה מרעידה
הר הבית
גבעת הגולגותא
ומשכנותייך ויה דולורוזה.

בני הדור הזה נושאים את הצלב
על גב אלפיים שנות.
יש מחבל מנוטרל ויש שסכין נעוצה בקורבן.
אני נושא את שניהם.

לירושלים יש בעלים כמה
את חופשייה לנוע על פי הבחירה
רק משום שאת ירושלים.

הקרב עליך נמשך.
הוא שב ונעור בשל
כוס מים,
בשל סוכרייה של ילד
בשל שמך: אל-קודס או ירושלים.

מחלת פיצול האישיות אוחזת בך
אינך מתרפאה
ואני חולה איתך.

26.8.2017