נפתלי פרימור, שירתי

אני צועק לא

הר אדר, מקום מוכר הודות לנימר ג'מאל.
נוף הרים, ירושלים ממש ממול
במרחק נגיעה
על כף היד.
ישוב חלום.
כאן בחרה משפחת כהן לחיות.

קריאתו של המואזין מעוררת,
במקביל יש עוד מציאות:
בית צוריכ וכפר בידו.
שכנים מהצד השני.

הגדר מונעת עירוב
שומרת שזה לא יקרה.
ג'מאל בא לעבוד בגינה של רותי
גם בניקיון.

תמיד מחייך, תמיד עוזר.
כאילו אומר: "זה אפשרי"
מוסלמי ויהודי, ישראלי ופלסטיני.
מדבר עברית מן היישוב.

מוסלמי יודע את דרכו של הנביא,
את שכרו של שהיד.
הקוראן ממחיש: בתולות למכביר
בשביל ג'מאל.

ג'מאל חייב לעשות זאת בידיו
מפועל אפור מאוד עד לקדוש,
להרוג כופרים רבים ככל שיוכל.
זה לא הוא, אללה בעצמו הוא שמנחה אותו.

עושה.
אני זועק: לא.
גווייתו פה
וגווייתי לצדו .

27.9.2017