נפתלי פרימור, שירתי

מצופה שירה

חיי ירושלים רווים חששות.
עדות ולאומים נפגשים,
אך אינם רואים זה
את זה ושפתם איבה.

ללא אשליות אני מתהלך בין רובעי העיר,
יודע שזה עלול לקרות.
אני קשוב לצליל מתכתי,
ליד השלוחה.

בין שערי העיר
יש שער של צער, אך הוא מצופה שירה.
אני מביט בך, ואת מצופה שירה.
כל שאני רואה, מצופה שירה.

11.10.2017