נפתלי פרימור, שירתי

מדמם את עצמי

בתוכי אני מדמם את עצמי,
בסבך הפינות האפלות.
בסמטאות החשוכות ללא מוצא
הזיכרון הופך לסיוט חי.

הרחק מהמבט מתנהל המאבק.
להב הכידון מעמיק לחדור,
הדם מציף את המבצר.
במרתפי העינויים היצר בא על סיפוקו.

כאן הפשע לא משאיר עקבות,
אני מדמם את עצמי, בוגד בערכים,
הרע מתחלף ברע יותר
עד שאני נמלט מעצמי.

בחיוך המקשר
אני מתחבר לאחר
רחוק ככל שאכול
בורח מעצמי.

23.2.2018