נפתלי פרימור, שירתי

עכשיו ללא אתמול

האתמול, לא יחזור.
אין לי דרך להחיותו.
טעון בזיכרון, מסמן שהיה פה,
כמאובן קדום לצד הדינוזאור שגווע.
נכחדו.
עכשיו הוא קם כנגדי
מאיים על עכשיו להופכו לאתמול.
אני נאחז בך ואיני מרפה,
מתחבר לשפתייך, לקנה הנשימה,
לגופך.
שולח עוגנים עמוק לדמך.
לא נותן לעכשיו להיעלם.
נועל אותו תחתיי
והוא מישיר אליי מבט רחום:
משורר.

19.2.2018