Naftali Primor, Poetry

נפתלי פרימור, שירתי

משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.

זאת הבדידות

שפע
של בדידות.
בודד מול המסך,
אני בעוצמת קול מלאה, עד הסוף
עד הכאב, עד החירשות
שעדיפה מבדידות.
נהיגה ללא תכלית, עדיפה.
אני פוקד על הרמזור להחליף את צבעו.
אני מתעמת עם הנהג שעובר עבירה:
"מי נתן לך רישיון!"
הוא משיב בצעקות. אני מתרגש משמחה,
זה רגע שובר בדידות.
מסופק אני חוזר לדירה שאין בה נפש חיה.
ארוחה: לחם, דבש וממרח גבינה לבנה.
אני מנסה להירדם.
זה לא קורה ללא כדור שינה.
אני מדשדש, נאחז בעצמים,
מדמיין שהם אנשים,
אני פונה אליהם,
מבקש סליחה.
זאת הבדידות.

20.2.2018