נפתלי פרימור, שירתי

נשמת אורלוגין

אורלוגין.
מחוגיו נעים בתנועה אחידה
כאילו הנצח הוא גבולו.
אך הוא עצמו בסד הזמנים.
מבוהל, יודע שיגיע זמנו.
ממהר, חוסך דקה.
זה אינו יעדו,
הוא אמור לדווח בזמן אמיתי.
אני רוצה בו קשר אישי-
נפש תאומה.
מול האורלוגין אני חש בריח חדש-ישן:
תוכן המעי מעורב בבושם רוזמרין.
אך אני יודע שבו רק גלגלי שיניים וברגים.
אני מביט בו בחשד,
הוא חש גאווה- הנפש התאומה.

19.4.2018