נפתלי פרימור, שירתי

אור הצליל

רגע אחרי השקיעה
באחת האיר הכוכב.
השמיים מלאו אור בוהק.
האור השמיע צליל חלול וטהור,
שנע על פני היקום.
האור והקול חברו,
החושקים מתאחדים.
אחזתי במכחול, הכחול השלים.
רק את נותרת חסרה לי.
את מתגלה בשמלת שיפון כחולה ואוורירית
שדרכה זורם אור הכוכבים וצליליהם.
כבריאה עצמה.
כולך אישה
בציפורנייך השלופות.

1.5.2018