נפתלי פרימור, שירתי

הנחל בוכה

בואי איתי,
אראה לך את המקום שזה קרה.
זאת לא הבחירה שלי,
לא אני שאקבע את הזמן שהשמיים נופלים.
זה הפתיע את נחל צפית.
הוא כורע ברך בעיקול החד,
מבקש סליחה מעשר המשפחות
שילדיהן מתו כאן.
אלו דמעות נחל, שרוב ימיו מוליך
אבק לס דק,
ובימים ספורים הדמעות ממלאות
את נקיקיו היפים
עד בכי מר.

27.4.2018