נפתלי פרימור, שירתי

מעיין קדום

תאוות הקרב גברה
על חששותיהן של ארבע האימהות.
הן מפנימות כאב,
צועקות על פרי בטנן,
שיעשו זאת ללא מורא,
"אנחנו מוליכות".
הן יודעות: הבנים לא יחזרו.
הן תישארנה שטופות דמעות,
שאינן פוסקות
כאילו נובעות הן ממעיין,
שבשיטפון הפתע.
הוא שופע תמיד.
מעיין הדמעות קדום.
הן רוחצות בו,
אך לעולם לא יתנקו
הוא קדום.

18.5.2018