נפתלי פרימור, שירתי

כמוך

עפעפיי נשמטים כשאני מביט בך,
איש חסר אישים.
ובזה שאינו מאחל טוב לאחר,
רק אל עצמו הוא פונה.
אני מתרחק.
ופוגשם במקום אחר.
אני נשאב אל הבלתי מוכר
ומגלה את האין.
אני מגוחך, מוגבל בראייה ובזמן
ככל אלו שמהם נמלטתי בעבר.

1.6.2018