נפתלי פרימור, שירתי

השירה שלי בצרה

השירה שלי בצרה.
איש אינו מצפה לה.
ילדתי יצירה שאינה רצויה,
איש אינו שואל לשמה.
את מבטיהם אני קורא:
"עוד פה אחד להאכיל
כמה זה עולה!"
אני לוקח הכול על עצמי,
לא מבקש החזר ההוצאות
לא תמורה לזמן המושקע,
לא לכישרון.
בשירה יש מסר חברתי
רק קח,
אני אכתוב הקדשה.
אקרא לך: חבר יקר.
שוב אותו מבט:
"מה הזלזול הזה בזמנו של הקורא!"
אני מוכן להצטמצם
לתמצית
למהויותיו של הקורא,
קירבתיו אליי
אל שירי.

21.6.2018