נפתלי פרימור, שירתי

מי שלא נולדו

אני נועץ מבט אטום בעומד לצידי.
אני אומר לעצמי: "לא בחרתי בכם".
נגזר עלינו לחצות את החיים.
אני שולח את מבטי בשנית.
עומדים אנשים אחרים, הם – שלא נולדו.
אני שומע אותם מדברים,
יש ביניהם שקוראים שירים,
יש ששותלים ירקות בגינה, יש שמתלבטים.
אני מבחין באישה
הדומה להפליא לאשתי,
בכל פרט
איני מבדיל ביניהן.
יש לי קשר עם שתיהן,
אני רוצה בהן.
מבקש את קרבתן.
קרבת שתיהן.

11.7.2018