נפתלי פרימור, שירתי

השנאה ברוח

מאה ועשרה ימים שרוח תבערה
נישאת מעזה.
מאה ועשרים ימים האש קוצרת את התבואה,
מאכלת את האילנות.
שדות מפויחים בשמיים כחולים
צובעים את עמק השנאה.
השנאה שבינינו פוערת את פי התהום.
הלבבות פועמים: להרוג.
המת – לכם הוא חג השאהיד.
ריגשתם אותי.
לקשוח אשר בהרף עין
שוחט אדם ובהימה,
יש לו פינה רכה בלב.
הוא מאמין להבטחתו של הנביא,
שיחד ייחלקו נערות חמד.
ישראל מונעת עצמה מלגמול בלהבה.
ממנה השאהיד מפיץ את רוח השנאה.
יש ממנה די.

19.7.2018