נפתלי פרימור, שירתי

הזיכרון מכה

פירורים של זיכרונות מרחפים.
כנגד רצוני הם מתייצבים מולי,
כנגד ההיגיון שאת הנעשה אין להשיב.
שד הזיכרון חודר מבעד לכל המחסומים.
ההשפלה קמה לתחייה
מאיימת בעוצמתה.
אני מכה את בני,
בכיו משחרר, מקל, מצדיק.
דוחה לרגע את הזיכרון.
אישה זקנה, זקנה מאוד מבקשת סליחה
על שהייתה שם.

27.6.2018