נפתלי פרימור, שירתי

השנאה מביטה

האהוב בגד בי, חצה את הקווים
עושה להשפילני
מגחך מולי, מפיץ עליי שקרים.
כעס נורא אוחז בי
לרגע אני מעלה חיוך מאולץ
כאילו אין מדובר בי
אך מייד ארשת פניי סובבת
אני נוקם
אני מחדיר מבט החרב עמק בגופו
קורע אותו מבפנים
שופך את מעיו.
השנאה מלבלבת את הנקמה
לובשת גלימה של תאווה
אני חש בהנאה צרובה של סיפוק
גופי אש
לשוני צורבת.
השנאה היא קודש הקודשים של היכל ההריגה.
אך משדעכה
אותו הפה מדבר שבחי אהבה
זאת אהבתי שמאפילה את השנאה.
אך היא פה, מתכנסת לתוך העיניים
מביטה דרך אישונם של העיוורים.

12.10.2018