נפתלי פרימור, שירתי

מחמת הדיכאון

אחרי עשרים שנות
לא יכולה עוד
מדי בוקר ביקשתי מפלט
לא מצאתי
כל מחסה פלט אותי
החזיר אותי אליו.
כעס אוחז בי
על שמדי יום
אני מוצאת את עצמי
איתו.
לא שפויה
מתקיימת בשקר
רק חולת נפש יכולה.
אטמתי את עצמי:
לא לראותו ולא לשומעו
אך ממשיכה לשאת את שמו
ועד שהתפילה התקבלה
נמלאתי תרופה –
מאושפזת מחמת הדיכאון.

3.2.2019