נפתלי פרימור, שירתי

מחשבות תלויות

נעולים.
מגובה העצים הסלעים מאיימים
מבט חטוף בגלגלות הסובבות, מרגיע.
המחשבה שהכבל הוא חומר
אינה מרפה.
מחייכים. יש ששותק ויש שלא פוסק.
הנה קרבים שניים שרגליהם באוויר.
חלפו בנשיקה עצומי עיניים.
אחריהם אימה עם בנה
נשכחו הטענות על שלא שומע בקולה
הוא תחת זרועה, צמוד.
הנה זוג זקנים, נראה שזה עתה השלימו
עם גורלם.
מבטם מתגלגל לאין.
מחשבות תלויות.

14.8.2019