נפתלי פרימור, שירתי

לא ארץ שירה

בארצי שלי השנאה פורחת.
אלה באלה מטיחים דגלים
יש שבשמחה יוותר על חייו של האחר.
אני בארץ מכאובים
לצידי פצועים רבים הלומי הדו-קיום.
כולם פה דורשים להשתית רצונם
מדינת העם היהודי או מדינה אחת לכולם.
על מדינת משוררים לא נותנים דעתם
שירתי אינה משתכרת מריב
היא זקוקה לאוהבים ולקוראים
והם מטיחים בי קללות
כשהגידופים באוויר
אני נמלט
מניח את ראשי בין המרפקים.
נצמד לקרקע וממתין לבום
ואז הצעקה: מוות לערבים. מוות ליהודים
מוות
ואין שירה.

12.8.2018