נפתלי פרימור, שירתי

יום ועוד אחד

שום דבר לא קורה
דבר לא יקרה
היום אחזור בשעה הרגילה, במדויק
עד דקה
אשאל מה.
ממרחק מסוים אביט לך בעיניים
ללא משב רוח.
אמשיך לחלום על מחוזות אחרים
בהם אנחנו לא נפגשים.
הקיים מאוס בעיניי
אני מאבד את הקשר עם המציאות
חי את העבר הרחוק.
את יודעת לדלות ממני מחשבות
אומרת: נשאיר את הילדים אצל ההורים
נטוס לאיים הקריביים,
תחוש את האישה שבי מבין רוחות הים
ניתן לעצמנו זמן.
עכשיו תורי,
אך אני יודע שהיינו שם יותר מפעם אחת
שלשגרה יש ניבים
היא יודעת לארוז את הפרפורים שבלב
יודעת לאטום.
אני אטום.

6.3.2019