נפתלי פרימור, שירתי

בנפשך אישה

אני מסלק מעליי כל מחשבה ארוטית,
אינך לי אישה, מאסתי באיברי נשים
זה הרגע לחבור אל נפשך,
היא מושיטה את ידה,
אלת הפריון הבבלית
ומייד השולמית.
אל נפשך אני מתענג.
מעיין השילוח הוא רחמך.
ירושלים מבוצרת בין אבני חומה
מבקשת להישאר קדושה.
ביד רפה אני ניגש
ונפשך גופת אישה
מאז קרבת אליי
איני יודע אם נפש או בשר את.
חשכת אלמוות אני מבקש
להימלט ממאור כשהשחר יעלה
טרם יסגיר את אשר ידעתי:
אישה את.

31.5.2019