נפתלי פרימור, שירתי

עַל פִּי לוּחַ הַשָּׁנָה, עַכְשָׁיו חוֹרֶף.
20 בְּחוֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר.
הַנַּחֲלִיאֵלִי יוֹדֵעַ וּבָא.
דֶּרֶךְ אֲרוּכָּה עָבָר,
מָעַל הַיָּם.
מִתְהַלֵּךְ צָמֵא, אֲנִי אִתּוֹ.
בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם אֵין אֲפִילּוּ שְׁלוּלִית לִרְפוּאָה.
הוּא אֵינוֹ מֵבִין בִּבְעָיוֹת הַמַּיִם
אֵינוֹ סוֹפֵר שְׁנוֹת בַּצּוֹרֶת.

הוּא חַיָּיב לִמְצוֹא מַיִם.
הָאַף לְמַעֲלֶה, אוּלַי מִשָּׁם יֵירָאוּ אֲגַמִּים.
פֹּה יָבֵשׁ.
לְנַחֲלִיאֵלִי נוֹתַר רַק זְמַן קָצַר.
לֹא יִחְיֶה.
אֵיזוֹ קַבָּלַת פָּנִים הִיא זֹאת?!
תַּחַת הָעֵץ הִנַּחְתִּי צְלוֹחִית מַיִם.
בִּשְׁבִילוֹ.