נפתלי פרימור, שירתי

בִּמְחִיר הַבַּיִת שֶׁנִּמְכַּר בִּשְׁנַת 2010
אֶפְשָׁר הָיָה לִקְנוֹת אֵת כְּפָר-סַבָּא
רַעַנַנָה וְהוֹד הַשָׁרוֹן גַּם יַחַד
בִּשְׁנַת 1908.

כַּמָּה עָשִׁיר יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת
לוּ רַק קָנָה אָז וְחַי הַיּוֹם
רַבִּים כָּךְ חוֹשְׁבִים
אַךְ אֵינָם יוֹדְעִים עַד מָתַי יִחְיוּ

לוּ רַק יָדַעְנוּ הַכּוֹל הָיָה שׁוֹנֶה
אָמַרְתִּי לְעַצְמִי:
אֶחְיֶה כְּמִסְפָּר שְׁנוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי
נִרְגַּעְתִּי.
אֲנִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שָׁנִים
אֶכְתּוֹב שִׁירִים.