נפתלי פרימור, שירתי

•
וּכְשֶׁאֲנִי אִתָּךְ, מִתְּחִלָּה וְעַד פְּרִידָה
אֶת שֶׁיּוֹדַעַת אוֹתִי בְּכָל פְּרָט, בְּכָל
קַשְׂקַשׂ. בְּכָל מַצָּב
אֵינִי מְשֻׁכְנָע בְּמוֹצָא הַמִּינִים
אַךְ בָּרוּר שֶׁהִיא אִתּוֹ בְּכָל הַדּוֹרוֹת
נִפְלָא שֶׁיֵּשׁ כָּזֹאת.
•
אֲנִי בֵּין הַשּׁוּרוֹת, בֵּין הַמִּלִּים
מַחֲלִיף אוֹת
הַשִּׁירָה הִיא שֶׁמְּבִיאָה אוֹתִי לְרִגּוּשִׁים
הוֹדוֹת לָהּ אֲנִי מִתְקוֹטֵט עִם הָאֱלֹהִים
לֹא מַסְכִּים
הוֹדוֹת לָהּ אֲנִי מַבְעִיר אוּלָם חֲתֻנָּה
חוֹרֵשׁ בֵּית קְּבָרוֹת
מַקְשִׁיב לְעָלִים
•
כּוֹס יַיִן בְּיָד אֲחֻזָּה
תִּמָּצֵא הַדֶּרֶךְ לְקִיּוּם
לֹא נַמְתִּין לְבוֹאוֹ שֶׁל הַנָּבִיא
כֹּהֲנֵי אִסְלָאם, נַצְרוּת וְיַהֲדוּת
יִשְׁתּוּ לְחָיַיִם
מִלּוֹת שִׂמְחָה
לֹא עוֹד שִׂנְאָה
לֹא לְגִּ'יהַד, לֹא לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם, לֹא לְמֵתִים.
•
דָּג מַבְרִיק וָרֹד, נְקֻדּוֹת כְּחֻלּוֹת
עַל פָּנָיו פְּזוּרוֹת
סְנַפִּירַיו אֲרֻכִּים וּשְׁקוּפִים
אֵין עוֹד בְּעוֹלָם קִילוֹגְרָם אֶחָד
שֶׁל יֹפִי מֻשְׁלָם.
•
זֶה שֶׁעַל גְּחוֹנוֹ כֻּלּוֹ חוּשִׁים
שׁוֹמֵעַ, כְּשֶׁאֲנִי חֵרֵשׁ
רוֹאֶה חֹם, כְּשֶׁאֲנִי עִוֵּר
מֵרֵיחַ מִמֶּרְחַקִּים, כְּשֶׁאֲנִי חַיָּב לְגָעַת
יוֹדֵעַ אֶת סוֹדוֹתַּיו הַנִּסְתָּרִים
שֶׁל גּוּף הָאָדָם
פּוֹגֵעַ וּמְרַפֵּא.