נפתלי פרימור, שירתי

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁשִׁירַתִּי בּוֹעֶטֶת
אֵין לִי רָצוֹן לְהִתְוַכֵּחַ
אֵין לִי זְמַן לִשְׁמֹעַ שֶׁאֲנִי טוֹעֶה
גַּם לֹא לִשְׁמֹעַ מַדּוּעַ
הָמֻשְׁחַת תָּמִיד צוֹדֵק
אֵין לִי זְמַן לִשְׁמֹעַ מַדּוּעַ זֶה נָכוֹן
שֶׁהַמַּשְׁקִיעִים חַיָּבִים לִרְאוֹת רֶוַח
הֲרֵי הֵם מַשְׁקִיעִים בָּאֹכֶל שֶׁלִּי
בַּבְּגָדִים שֶׁלִּי
בַּבְּרִיאוּת שֶׁלִּי
בְּבֵיתִי
מִמֶּנִּי דּוֹרְשִׁים שֶׁאַגִּיד תּוֹדָה
אַךְ שִׁירַתִּי אֵינָהּ פּוֹגַעַת
כִּי אֵין קוֹרְאִים שִׁירָה.