אֵין חָפְשִׁי מֵהַמְּשׁוֹרֵר
לֹא סָר לְהַנְחָיָה
מוֹלִיכָה אוֹתוֹ רַק אַהֲבָתוֹ לְשִׁירָה
לָהּ הוּא חַיָּב
אַךְ אֵינוֹ מְנֻתָּק
הַצֶּדֶק מִפִּיו מְדַבֵּר
מַנְחֶה אוֹתוֹ לִבְחֹר בְּמִלָּה
לְדַיֵּק
לֶאֱהֹב
הַמְּשׁוֹרֵר עִם מַצְּפּוּנוֹ
מִתְדַּיֵּן כָּל הָעֵת
לֹא חַיָּב לְאַחֵר
מִתְלַבֵּט
בֵּין הַשּׁוּרוֹת מִתְחַבֵּט
יֵשׁ שֶׁהָאֱמֶת נִמְלֶטֶת
וְאֵינָהּ מַשְׁאִירָה עֲקֵבוֹת
הוּא אֵינוֹ קוֹבֵעַ
הוּא מַמְתִּין לְשׁוֹמֵעַ
שֶׁהַטּוֹב וְהָרֵעַ גְּלוּיִים לְפָנָיו
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמוֹרֶה
שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַכְּאֵב
בּוֹחֲנִים אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ
מַבִּיטִים הַרְחֵק אֶל הַמְּיֹחָל
שְׁנֵיהֶם.