נפתלי פרימור, שירתי

שושן צחור*

בהרים בין הצוקים,
במקומות לא נגישים,
בין מצוקי הכרמל
ובהרי הגליל העליון
שם משכנו של השושן הצחור.

מתוך הפקעת עולה.
דחוס, לחוץ בין הסלעים.
הסלע זז קמעה.
רווח לו מעט.
רגע לפני בוא ימי הקיץ
ניצניו הגבוהים תפוחים.

עלה כותרת פותח כדי סדק,
פתח חושף,
בקצהו אבקה צהובת שמש.
גמול נאות לאלה המעזים
להעמיק ולחדור.

עברה שעה.
עלה נפתח.
עד הבוקר,
שישה עלים רואים אור.
ניכר שהאור מיטיב עמו.
השושן הצחור מקרינו בחוזקה,
גומל שבעתיים.

המביט בשושן לא ייוותר כמקודם.
לראשונה עלה בו חיוך,
נפתח אל מול הפרח.

ימי פריחתו קצרים.
גם ממלכת החושך רוצה בו.
בחשכה לובנו בוהק.
את החושך לאור הופך.
ממרחקים בלילות כנען
האוויר כולו מבושם.

7.4.2010
*"כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות" ( שיר השירים ב2)
"שני שדיך כשני עופרים תאומי צביה הרועים בשושנים" (שיר השירים ד5)