נפתלי פרימור, שירתי

כחיה

לילה על שפת הים.
אני ואת.
בעודי נוגע בך
אני חש ביד זרה
עבה ושעירה.
קפאתי.
אני נוגע שוב
זה לא נעלם.
קמתי על רגליי
וקמים עליי
זאת שאתי
שלפה ציפורניים
מהלומות.
האוויר התמלא
פיסות וחול.
מרגיש כחיה לוחמת
שזכתה.
את אתי.

17.6.11