נפתלי פרימור, שירתי

ברגע של אוטופיה

מהכביש המהיר
שורות החמניות נפרשות,
מסודרות לתלפיות ובאופן שוויוני.
אני ממהר אל השדה האוטופי,
אך שומע:
"לא פה! לא פה!"
נדחקתי עד הקצה.
שם תקעתי שורש, יישרתי את זרועי,
מתחתי את צווארי,
על פי השמש-סובבתי את הראש.
אני נקלט!
והנה נדקרתי מצדה של החמנייה השכנה,
לאחרת יש טענה על הצל שאני מטיל.
אני מקלקל את הצדק האולטימטיבי.
נדחפתי אל מחוץ לשדה האוטופיה.
אך הייתי שם.
לרגע.

15.9.2016