נפתלי פרימור, שירתי

בְּעוֹלָם שֶׁל עַכְשָׁיו
אֵין דָּבָר מְשֻׁתָּף
בֵּינִי וּבֵין הָאַחֵר
לֹא קוֹשֵׁר
הוּא כָּל כֻּלּוֹ לְעַצְמוֹ
אֲנִי לְעַצְמִי
אֵין דֶּגֶל שֶׁשְּׁנֵינוּ רוֹצִים לְהָרִים
כָּל אֶחָד מֵרִים אֶת הַדֶּגֶל שֶׁלּוֹ
גֵּאֶה בְּדֶגֶל שֶׁל עַצְמוֹ
מְדִינָה שֶׁל אִישׁ אֶחָד
צָבָא שֶׁל אִישׁ אֶחָד
חֶבְרָה שֶׁל אִישׁ אֶחָד
מִשְׁטָרוֹ שֶׁל הָאֶחָד.…

אֲנִי אוֹהֵב שִׁירָה
בְּאִינְטֶרְנֶט, שִׁירַת הָעוֹלָם
אַלְפֵי שִׁירִים בְּשָׂפוֹת רַבּוֹת
לְחִיצָה עַל הַכַּפְתּוֹר
וְהִיא לְפָנַי

שַׂעֲרָה שָׁחֹר אָרֹךְ
מַבָּטָהּ כָּחֹל
מֵהֶחָזֶה הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם
לֹא אֲנִי

וְיֵשׁ עוֹד
אַחַת אַחֶרֶת
פְּרוֹבוֹקָטִיבִית דּוֹרֶשֶׁת
יֵשׁ טֶלֶפוֹן
אֲנִי מְחַיֵּג

רֶגַע. עוֹצֵר
הֲרֵי בִּקַּשְׁתִּי דָּבָר אַחֵר.…

אָבָק טָחוּן עַד דַּק
אוֹ סֶלַע אֵיתָן.
עֵינֵינוּ אֶל הָאֵיתָן.
אַךְ הוּא סוֹבֵל.
הוֹלֵךְ וְנִשְׁחַק,
עַד אָבָק.

הָאָבָק מְשַׂגְשֵׂג,
הוֹפֵךְ צוּרָה.
עַכְשָׁיו הוּא אִימָּא אֲדָמָה.
הַמּוֹלִידָה אֶת הֶעָלִים וְהַתְּבוּאָה.

הָאָבָק בִּפְרִיחָה.
אִישָּׁה מְרִיחָה וְהוּא
בְּגוּפָה.

נֶחָמָה לְמֵת.…

גִלְעָד נוֹשֵׂא תְּפִלָּה:
"שֶׁכְּבָר יָבוֹא"
מֵכִין לוֹ בָּמָה
מָקוֹם מֻבְטָח בְּפֶסְטִיבָל הַשִּׁירָה
שָׂם יַצִּיגוֹּ בִּפְנֵי קָּהָל
הַכִּירוּ:
הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁשִּׁנָּה אֶת פְּנֵי הַשָּׂפָה.
הַשִּׁירָה לָהּ הִמְתִּינָה הָעִבְרִית
מֵאָז וּמִתָּמִיד
לְשִׁירַתוֹ יַקְשִׁיבוּ הַשַּׂרִים
הַנְּשִׂיאִים יְשַׁנּוּ דַּרְכָּם
צְּנִיעוּת וּמִדּוֹת טּוֹבוֹת
יִהְיוּ לְנַחֲלַת הַכְּלָל
אָנוּ מַמְתִּינִים.…

מִמֵּךְ אֲנִי זוֹכֵר רַק
עֵינַיִם וְשַׁדַּיִים
גְּדוֹלִים
בְּתוֹכָם אָבַדְתִּי
אֲנִי הָיִיתִי אַתְּ
עַד שֶׁהֵקֵאתָ אוֹתִי
וְצָמַחְתִּי מֵחָדָשׁ…

אַתְּ עֲבוּרִי הַזְּמַן שֶׁנּוֹתַר
אֲנִי עֲבוּרֵךְ, תַּחֲנָה בַּזְּמַן
אֲנִי נִכְנַע אַךְ לֹא מַסְכִּים
לִכְנִיעָה
זֶה לֹא הַצּוֹרֵךְ לְהָבִיא אוֹתָךְ אֵלַי
זֶה הָרָצוֹן לְהָבִיא עַצְמִי אַלֵייךְ.…

זה לא מה שאני רואה
לנגד עיניי רגשות
יש מי שאומר שלפני מרק ירקות
ובצק ממולא
אני רואה פנטזיה ארוטית
זה לא שקר
הריח רק מייצב את הפנטזיה
היא מוחשית לגמרי
אני לא עומד בפניה
אני חי בשבילה.…

אֵין זֶה מוּבָן
אִישׁ וְאִשָּׁה זָרִים
מַבָּטִים זֶה בְּזֶה שׁוֹלְחִים
חוֹדְרִים
חוֹשְׂפִים וּמַסְתִּירִים
זֶה הָרָצוֹן לְהִתְאַהֵב
בְּלִי חֶשְׁבּוֹן
זֶה רַק פֹּה וְעַכְשָׁו
שֶׁלֹּא יַחְמֹּק
כִּי לֹא יִדַּע לַחֲזֹר.…

אין זה מובן
איש ואישה זרים
שולחים זה בזה
מבטים
חודרניים
חושפים עצמם לרגע
ובמשנהו – מסתירים
זה הרצון להתאהב
בלי חשבון
זה רק פה ועכשיו
שלא יחמוק
כי לא יֵדַע לחזור.
נפתלי 1.1.11…

הַמַּאֲמִינִים בְּדֶרֶךְ הָאִסְלָאם הַדּוֹרְסָנִי
עוֹשִׂים מִלְחָמָה בְּאֵלּוּ שֶׁלֹּא
כָּאן הֵם "בְּנֵי הַמִּעוּטִים"
זְכוּת אֶזְרָח דּוֹרְשִׁים
בִּתְמוּרָה לִזְכוּת הַשִּׂנְאָה

אֵין בִּי אָהֲבָה לְאַלְלַה. גַּם לֹא שִׂנְאָה.
אֵינִי יוֹדֵעַ דָּבָר
לֹא עָלָיו
וְלֹא
עַל גָּדְלוֹ.

עַל כֵּן אֲנִי מַטָּרַת שִׂנְאַתַּם.
אֶת דְּמֵי יִשְׁפְּכוּ
כְּכָל שֶׁיּוּכְלוּ
אֲנִי מְדַבֵּר אִיתָּם שִׂנְאָה
הַשִּׂנְאָה אֵינָהּ בְּמִעוּט.

בְּשִׂנְאָה אֵין זְכוּת
לְמִעוּט
הַשִּׂנְאָה הִיא סַכָּנָה
בְּכָל אָחוּז.…

זְמַן קָצָר אַחֲרֵי שֶׁהִתְגָּרַשְׁנוּ
לָקַח לוֹ אִשָּׁה בְּעֶשֶׂר שָׁנִים צְעִירָה
מִבִּתֵנוּ הַצְּעִירָה
אֵיךְ הוּא יָכֹל?
הִיא לֹא שַׁיֶּכֶת לְדוֹרוֹ
אֵיךְ הוּא יָכֹל?

הוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא נוֹסֶכֶת בּוֹ חַיִּים
סִיבִים חֲדָשִׁים
יְחָסִים רַעֲנָנִים
עַכְשָׁו הַצֵעִירוֹנֶת הַזֹּאת בְּהֵרָיוֹן
אֵיךְ הוּא יָכֹל?…