נפתלי פרימור, שירתי

עוֹלָמָם שֶׁל תַּחֲלִיפִים שֶׁאֵינָם
הַדָּבָר הָאֲמִתִּי
אַךְ תּוֹאֲמִים לוֹ
בְּכָל

עֵץ שֶׁלֹּא יַצְמִיחַ
עֲלֵה
פֶּרַח שֶׁלָּעַד פּוֹרֵחַ
בְּעֹשֶׁר גּוֹן וּצְבַע
אַךְ בְּלִי רֵיחַ

קָשֶׁה לִדְרֹשׁ אֶת הָאֲמִתִּי
צַדִּיק מְגֻחָךְ אוֹ מְשׁוֹרֵר
הַשְּׁבוּיִים בְּבִלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר
בַּאֲמִתִּי

הַבּוֹחֲרִים לְסַלֵּק
אֶת ה-"כְּמוֹ" מֵעַל פְּנֵיהֶם
נִתְפָּסִים
כֶּלֶא מַעֲשִׂיִים
כִּיצוּרִים קְדוּמִים
שֶׁאֵינָם מַתְאִימִים לְחָיַיִם.…

עם השנים למדתי לעצום עיניים
מביט פחות בכוכבים
מתפשר
איני דורש שלמוּת
למדתי להבחין בין הטוב לרע
אומר פחות 'לא'.

 …

סגולתו של חודש אוקטובר בכך
שמכין את דיירי העולם
לחורף
החורף טרם בא, אך ברורה הכוונה
העלה הצהיב ונשר
מרגע הניתוק
את גורלו מפקיד בידי הכוח שמעליו
הרוח תחליט לאן להוליכו
המים אותו ישיטו
הרחק מעץ מולדתו
עכשיו הוא חומר
מתחיל להתפורר
החורים בו מתפשטים, כעיניים
גדולות מִדַּי
של איש רזה וחולה

בחודש אוקטובר
מדי שנה בשנה
העץ נותר ערום
אני מביט בו בהערצה
שוב ושוב
בזקנתו מעלה עלווה
מפיץ זרעיו למרחקים
מצמיח כוחות מחדש
זה לא מובן דמיוני
רעיון נשגב
כדאי לשכפלו ולהעביר
לכל מי שמביט בו
השמש עדיין חמה
אך כולם מוכנים לבוא הקרה.…

עַל פִּי לוּחַ הַשָּׁנָה, עַכְשָׁיו חוֹרֶף.
20 בְּחוֹדֶשׁ נוֹבֶמְבֶּר.
הַנַּחֲלִיאֵלִי יוֹדֵעַ וּבָא.
דֶּרֶךְ אֲרוּכָּה עָבָר,
מָעַל הַיָּם.
מִתְהַלֵּךְ צָמֵא, אֲנִי אִתּוֹ.
בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם אֵין אֲפִילּוּ שְׁלוּלִית לִרְפוּאָה.
הוּא אֵינוֹ מֵבִין בִּבְעָיוֹת הַמַּיִם
אֵינוֹ סוֹפֵר שְׁנוֹת בַּצּוֹרֶת.

הוּא חַיָּיב לִמְצוֹא מַיִם.
הָאַף לְמַעֲלֶה, אוּלַי מִשָּׁם יֵירָאוּ אֲגַמִּים.
פֹּה יָבֵשׁ.
לְנַחֲלִיאֵלִי נוֹתַר רַק זְמַן קָצַר.
לֹא יִחְיֶה.
אֵיזוֹ קַבָּלַת פָּנִים הִיא זֹאת?!
תַּחַת הָעֵץ הִנַּחְתִּי צְלוֹחִית מַיִם.
בִּשְׁבִילוֹ.…

רצוני במרחב רחוק ממני ומכולם
שואף עמוק
חש בנוכחות אות
ועוד אות
אני מחברן למילה, לשורה
אין התחלה
אין אמצע
יש שיר
אין שביעות לרצון
הרצון דורש עוד
אני אומר שסבלתי די
איני יכול לבד
אני אתך, מתעקש הרצון
אביא לך אותיות
אתה תְּחַיֵּה בהן רגש וגוף
אני מסרב: זאת משימתו של כוח העל.

 …

הַאִם שָׁמַעְתָּ עָלָיו?
אֵיפֹה הוּא עַכְשָׁו?
הַאִם הוּא בְּסֵדֶר?
לֹא רוֹצָה לִשְׁמֹעַ
כְּשֶׁאֵדַע אוֹדִיעַ
בֵּינְתַיִם אֲנִי לְבַד.

מָה הוּא אוֹכֵל?
אֵיפֹה הוּא יָשֵׁן?
הַאִם קָשֶׁה לוֹ?
הַאִם פּוֹגֵשׁ הוּא אִשָּׁה?
לֹא רוֹצָה לִשְׁמֹעַ
כְּשֶׁאֵדַע אוֹדִיעַ
בֵּינְתַיִם אֲנִי לְבַד.

עָצוּב לִי שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת
הַסְּפֵקוֹת מְכַרְסְמִים בִּי
קָשֶׁה לִי לִישֹׁן
הִיא, שֶׁגִּדְּלָה בָּנִים
מִמֶּנּוּ קִבְּלָה רַק מְרוֹרִים
אַךְ אֶת הַחַיִּים חָצוּ
כְּשֶׁאֵדַע אוֹדִיעַ
בֵּינְתַיִם אֲנִי לְבַד.

אַל תָּצִיקוּ
אַל תַּחְקְּרוּ אֶת לִבִי
כְּשֶׁאֵדַע
אוֹדִיעַ לָכֶם
מָה עִם אֵלִי.…

בחדשות:
אימא רצחה את שתי בנותיה בחניקה
המקרה ברעננה
השכן מכיר את הרוצחת מיכל
מאז שהיתה בגיל בנותיו
אין לי רצון לזעזע את המצפון
להטיף מהי בעיניי אֵם
רק רחמים עלייך להעניק
עכשיו חזר אלייך השקט
את פטורה מדאגות פרנסה
אין עוד יחסים בלתי אפשריים
עם הבעל
זה מאחורייך
רחוק
לא קיים
העתיד נרצח
ברגע אחד של כעס נורא ואיום
של אבדן ההיגיון
הרי לפני שנה שנתיים ושלוש
היו לך ידיים
הן היו נקיות
עד ש…
קשה להודות שבאדם הרגיל
יש פינה בדיוק כזאת
פינה שבה הרצח קורה
בטרם קרה.…

•
וּכְשֶׁאֲנִי אִתָּךְ, מִתְּחִלָּה וְעַד פְּרִידָה
אֶת שֶׁיּוֹדַעַת אוֹתִי בְּכָל פְּרָט, בְּכָל
קַשְׂקַשׂ. בְּכָל מַצָּב
אֵינִי מְשֻׁכְנָע בְּמוֹצָא הַמִּינִים
אַךְ בָּרוּר שֶׁהִיא אִתּוֹ בְּכָל הַדּוֹרוֹת
נִפְלָא שֶׁיֵּשׁ כָּזֹאת.
•
אֲנִי בֵּין הַשּׁוּרוֹת, בֵּין הַמִּלִּים
מַחֲלִיף אוֹת
הַשִּׁירָה הִיא שֶׁמְּבִיאָה אוֹתִי לְרִגּוּשִׁים
הוֹדוֹת לָהּ אֲנִי מִתְקוֹטֵט עִם הָאֱלֹהִים
לֹא מַסְכִּים
הוֹדוֹת לָהּ אֲנִי מַבְעִיר אוּלָם חֲתֻנָּה
חוֹרֵשׁ בֵּית קְּבָרוֹת
מַקְשִׁיב לְעָלִים
•
כּוֹס יַיִן בְּיָד אֲחֻזָּה
תִּמָּצֵא הַדֶּרֶךְ לְקִיּוּם
לֹא נַמְתִּין לְבוֹאוֹ שֶׁל הַנָּבִיא
כֹּהֲנֵי אִסְלָאם, נַצְרוּת וְיַהֲדוּת
יִשְׁתּוּ לְחָיַיִם
מִלּוֹת שִׂמְחָה
לֹא עוֹד שִׂנְאָה
לֹא לְגִּ'יהַד, לֹא לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם, לֹא לְמֵתִים.
•
דָּג מַבְרִיק וָרֹד, נְקֻדּוֹת כְּחֻלּוֹת
עַל פָּנָיו פְּזוּרוֹת
סְנַפִּירַיו אֲרֻכִּים וּשְׁקוּפִים
אֵין עוֹד בְּעוֹלָם קִילוֹגְרָם אֶחָד
שֶׁל יֹפִי מֻשְׁלָם.…

אִישׁ לֹא מְחֻיָּב לְאִישׁ
לֹא אִשָּׁה לְאִישׁ
לֹא אָחוֹת לְאָחוֹת
לֹא אֵם לְתִינוֹק
אֵין מוּבָן מֵאֵלָיו.

מְחֻיָּבוּת אֵינָהּ פְּקֻדָּה
שֶׁיֵּשׁ לְמַלְאָה
אֵינָהּ מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ
לַעֲשׂוֹת לַמַּעַן הָאַחֵר

חִיּוּכוֹ שֶׁל יֶלֶד אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו
הַחִבּוּק אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו
"בֹּקֶר טוֹב" אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו
מִדַּת הַבְּרִיאוּת אֵינָהּ מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ
הַזְּמַן הַחוֹלֵף אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו
הָעוֹלָם אֵינוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו.…

"לָמָּה שֶׁלֹּא תָּבוֹא?
אוּלַי תִּהְיֶה בַּסְּבִיבָה בְּמִקְרֶה?"
אֵין אִמְרָה מְקוֹמֶמֶת מִזּוֹ
הֲרֵי לֹא אַגִּיעַ
בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת שָׁם
בְּמִקְרֶה
"בְּסֵדֶר" אֲנִי אוֹמֵר
הַיִקְרֶה הַמִּקְרֶה?…

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁשִׁירַתִּי בּוֹעֶטֶת
אֵין לִי רָצוֹן לְהִתְוַכֵּחַ
אֵין לִי זְמַן לִשְׁמֹעַ שֶׁאֲנִי טוֹעֶה
גַּם לֹא לִשְׁמֹעַ מַדּוּעַ
הָמֻשְׁחַת תָּמִיד צוֹדֵק
אֵין לִי זְמַן לִשְׁמֹעַ מַדּוּעַ זֶה נָכוֹן
שֶׁהַמַּשְׁקִיעִים חַיָּבִים לִרְאוֹת רֶוַח
הֲרֵי הֵם מַשְׁקִיעִים בָּאֹכֶל שֶׁלִּי
בַּבְּגָדִים שֶׁלִּי
בַּבְּרִיאוּת שֶׁלִּי
בְּבֵיתִי
מִמֶּנִּי דּוֹרְשִׁים שֶׁאַגִּיד תּוֹדָה
אַךְ שִׁירַתִּי אֵינָהּ פּוֹגַעַת
כִּי אֵין קוֹרְאִים שִׁירָה.…

תִּינוֹק נוֹלַד, גּוּפוֹ נִיצָּן.
הָאֶצְבַּע הַקְּטַנָּה, כַּף הַיָּד,
הָרֶגֶל וְהַזְּרוֹעַ. נִיצָּנִים.
מָה יִהְיֶה צֶבַע עֵינָיו?
הַכּוֹל בְּנִיצָּן.

הַכִּישְׁרוֹנוֹת, אֵיזֶה מָהֵם אוֹ כּוּלָּם יַחַד.
מוּזִיקַאי, מָתֶמָטִיקַאי, רוֹצֵחַ עָלוּב נֶפֶשׁ.
לְכוּלָּם הָיוּ נִיצָּנִים.
אֲנִי מַבִּיט, מְנַסֶּה לַחֲשׁוֹף אֶת הַבִּלְתִּי נִרְאֶה.
לְנַבֵּא אֶת הֶעָתִיד הַנִּסְתָּר.
לִפְתּוֹחַ אֶת הַנִּיצָּן.

עַכְשָׁיו הוּא בֵּן תִּשְׁעִים.
יְלָדָיו זְקֵנִים.
קָשֶׁה לָהֶם לְהִתְדַּיֵּין עִם הַזָּקֵן.
שׁוֹלְחִים אֶת יַלְדֵיהֶם וְיַלְּדִי יַלְדֵיהֶם.
מְבִיאִים אֶת הַנִּיצָּן.
הַנִּיצָּן תָּמִיד מְלַבְלֵב.

אֵיבְרֵי הַגּוּף שֶׁל בֵּן ה-90 גְּלוּיִים,
כְּבָר חָווּ הִתְמַמְּשׁוּת.
עוֹבֵר לְמַצָּב אַחֵר, לֹא מוּגְדָּר.
בְּטֶרֶם יִכָּתֵב:
נוֹלַד בִּשְׁנַת מֵת בִּשְׁנַת.…