נפתלי פרימור, שירתי

יָצָאתִי לְדֶרֶךְ שָׁעָה אַחֲרֵי חֲצוֹת
בְּדֶרֶךְ הָרִים מִתְפַּתֶּלֶת
סִיבוּב חַד מִתְיַישֵּׂר
וְהוֹפֵךְ לְחַד מְאוֹד.
כָּאן אֲנִי אֶל מוּל רַחֲמָיו
שֶׁל זֶה שֶׁמֵּגִיחַ מוּלִי
הוּא נָעוּל עָלַי
הַיְישֵׁר אֶל גּוּפִי
אֲנִי מִתְחַמֵּק, יוֹרֵד לְשׁוּלַיִים
הוּא מִתְרַחֵק.
לֹא הִתְכַּוֵּון לְהָרְגֵנִי
וּבְכָל זֹאת, כִּמְעַט.
רַבִּים נֶהֱרָגִים.
כָּל אֶחָד הוּא עוֹלָם
שֶׁנִּדְרַס.…

בַּשְּׁבִיל מִמּוּשׁ עַצְמִי
אֵין לִי צוֹרֵךְ בִּגְבָרִים
הַבֵּט עַל עַצְמְךָ!
לְמָה מִמְּךָ אֲנִי זְקוּקָה?
אַל תִּקַּח אֶת זֶה אִישִׁית
אַל תִּפָּגַע
אַךְ דַּע:
עֲבוּרִי אַתָּה
פּוֹטֶנְצְיָאל לְצָרָה צְרוּרָה
אַתָּה מְנַסֶּה לְחַפּוּת
בְּטֶסְטוֹסְטֵרוֹן בְּרָמוֹת גְּבוֹהוֹת
אַךְ סְלִיחָה,
אֵיפֹה הָרְגִישׁוֹת אֶל הָאִשָּׁה
אֶת הַתַּחְלִיף אֲנִי קוֹנָה
בִּמְחִיר שֶׁל מָנָה
עַל הַיְּלָדִים וִתַּרְתִּי לִפְנֵי שָׁנָה
אֵין לִי הִתְנַגְּדוּת
אִם זֶה רְצוֹנְךָ
אַל תִּשְׁכַּח לְהִשְׁתַּמֵּשׁ
זֶה בְּסֵדֶר שֶׁאַתָּה
הוֹלֵךְ.…

ברא שית "ברא אלוהים את השמים ואת הארץ"
בבריאה אין זניח
השית תחילה
בעקבותיו באו הגדולים
להם תהילת עולם
אין איש מבקש את קרבתו של שית
אשר נותר מרוחק בעזובות
אך לו את השמים והארץ.…

I acknowledge the power of the brain
The great imagination within the grey matter
The ability to add knowledge and to subtract
To neglect and to improve
To convert the below to the above
To make the flesh and bones into a spirit saint
What a terrible lost
When darkness covers it all.…

יֵשׁ כֹּחַ לְשִׁירָה הַבּוֹקַעַת מִפִּי יוֹצְרָהּ
מֵעֵבֶר לַמִּלָּה וּלְשׁוּרָה
הוּא חוֹלֵק אֵת רִגְעִי הַלֵּידָה הַכְּאֵב וְהַבְּחִירָה
הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אָמָּן הַבִּימָה
הַמַּכִּיר אֶת הַחֹמֶר
הַבָּקִי בְּאֻמָּנוּת הַבִּטּוּי
כָּל אֵלּוּ מֵהַמְּשׁוֹרֵר וְהָלְאָה
הוּא מִשְׂתָּרֵעַ בֵּין הַשּׁוּרוֹת
שָׁזוּר בֵּין הַמִּלִּים
הוּא וְהַמִּלָּה.…

וּכְשֶׁתִּרְאֶה אֵת אָחִי
מְסֹר לוֹ מִמֶּנִּי דַּ"שׁ
אַל תִּשְׁכַּח
לִי יֵשׁ בִּיטּוּחַ חַיִּים
בִּיטּוּחַ מְנַהֲלִים
בִּיטּוּחַ אִשְׁפּוּז
בִּיטּוּחַ סִיעוּדִי
מַשְׂכֹּרֶת מְצֻיֶּנֶת
אֵינִי זָקוּק לְאִישׁ, לְאַחֵר
בְּכֹחוֹת עַצְמִי אֲנִי יוֹדֵעַ לְהִסְתַּדֵּר
אֵינִי רוֹצֶה בָּאִישׁ
וְאִישׁ אֵינוֹ רוֹצֶה בִּי
אֵינִי חַיָּב לָאִישׁ
וְאֵין אִישׁ חַיָּב לִי
כָּךְ טוֹב לִי
הַאִם טוֹב לְאָחִי?…

הַאִם לְהַמְשִׁיךְ לִשְׂנֹא אֶת מִי
שֶׁלִּפְנֵי עָשׂוֹרִים הָיָה לִי חָבֵר?
אֲשֶׁר אִתּוֹ חָלַקְתִּי חֲלוֹמוֹת
שֶׁאָבְדוּ
הַאִם לְהַמְשִׁיךְ וְלִשְׂנֹא?
עַל שֶׁגָּנַבְתָּ
עַל שֶׁבְּכָל פָּגַעְתָּ?
תְּשׁוּבָתִי: לֹא אֶשְׂנָא
אֲנִי הוּא שֶׁבָּחַרְתִּי
שֶׁהִסְכַּמְתִּי
שֶׁיָּדַעְתִּי
שֶׁאַהֲבָתִי
לֹא אֶרְאֶה אוֹתְךָ עוֹד
עֲבוּרִי אֵינְךָ קַיָּם
אַךְ לֹא עוֹד שׂוֹנֵא
וְאֵינִי יָכֹל שֶׁלֹּא.…

מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעַתְּ אוֹתִי שׁוֹאֵל:
מָה שְּׁלוֹמֶךְ?
מָה קָרָה לָךְ?
הַאִם אַתְּ כּוֹעֶסֶת?
הַאִם אֶת שְׂמֵחָה?
אֲנִי יוֹדֵעַ לְהַבִּיט בְּעוֹמֶק עֵינַיִךְ
מִקָּרוֹב
עָמוֹק.
עינייך הן שהִסְגִּירוּ
סִיפְּרוּ לִי הַכּוֹל.
עַד שֶׁלֹּא.…

אֲנִי יוֹדַעַת אוֹתוֹ
בְּכָל מַצָּב, בְּכָל עוֹנָה
מַבָּט חָטוּף בְּעֵינַיִם
מַבָּטֵנוּ לֹא נִפְגְּשׁוּ
אֵינִי שׁוֹאֶלֶת
אֲנִי יוֹדַעַת
עָבָר יוֹם וְשׁוּב
בִּמְדֻיָּק
אֵינוֹ לוֹקֵחַ
הוּא לֹא רָעֵב
תֵּאָבוֹנוֹ לֹא נִכְחָד
יֵשׁ לוֹ מֵאַחֶרֶת.

בִּשְׁנָתוֹ אֲנִי מַטָּה אֹזֶן,
מַקְשִׁיבָה
לְלִבוֹ הַפּוֹעֵם
תְּחִלָּה רוֹגֵשׁ
אַךְ עַד מְהֵרָה נִרְגַּע
אֶצְלִי הוּא נָח
אֲנִי מְכִינָה אוֹתוֹ
לְשְׁהוּתוּ עִם הָאַחֶרֶת
אֵין בִּי כָּעַס
אֲנִי אוֹמֶרֶת תּוֹדָה
לָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת.…

על שפת הנהר הירוק
בעונתו הגשומה
אני טובל במים מכוסה מים
נושם מים
המים זורמים על פניי
עוברים בין העיניים
יוצרים מפל בין האף
והשפתיים
גולשים הם לאורך גופי עד כפות הרגליים
וממני אל הנהר הירוק
לא יכול עוד לעמוד ברטיבות הזאת
גופי הולך ומתמוסס
עוד רגע וחלקי גופי ייסעו
בנהר הירוק
אני רוצה להתנתק
לשנות מציאות
אל המדבר
שַׁם לכל טיפה יש ערך
רק לשם אני רוצה
אך שם מהיובש מתים.

 …

אֵין בְּלִבִי אָהֲבָה לְגַן הָעֵדֶן
אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁבְּעָבָר חָשַׁבְתִּי אַחֶרֶת
נֹעַם לִי הָרַעְיוֹן שֶׁעֹנֶשׁ יָבוֹא עַל עוֹשֵׂי הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא
וְשָׁכַר יִנָּתֵן לְעוֹשֵׂי הַטּוֹבָה
כַּמָּה יַלְדוּתִי
גַּן הָעֵדֶן וְהַגֵּיהִנּוֹם
מֵהַשָּׂטָן בָּאוּ
אֵינִי רוֹצֶה שֶׁעוֹנְשָׁם שֶׁל הַמְּרַצֵּחִים
יִגְזֹר הָאֱלֹהִים
וְעַד אָז יֵהָנוּ בֵּין הַחַיִּים
עֵת הַסּוֹבְלִים יְקַבְּלוּ תְּמוּרַתָּם
בְּגַן הָעֵדֶן.…

יוֹתֵר מִכָּל הוּא אוֹהֵב אֵת עַצְמוֹ
עִם הֶחָלָב לְמַד לֶאֱהֹב אֵת אִמּוֹ
אַהֲבַת הָאַחֵר מְיֻתֶּרֶת בְּעֵינָיו
עַד שֶׁהַיֵּצֶר גָּבַר
הַמַּאֲבָק נִמְשַׁךְ
אַהֲבָה קִנְאָה וְשָׂנְאָה
נדמים לְאַחֵד.…