נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
שניים קצרים
אין בי געגוע לנעוריי
כי אז נפשי
לא כתבה שירים.
בזמן שבו אני נמשך ונדחה
באותה מידה
את אינך קרבה.
12.5.2016…
עשה אהבה בשירה
אהבת הגוף אינה מרגשת אותי
אני חש אותה דרך התקשורת
היא סביבי תמיד:
בפרסומות,
במהלך הקנייה.
אני קונה סקס.
אהבתי לאות
היודעת להתחבר לאחות,
היחד שיוצר את ההתרגשות
שחסר בהיותן לבדן
הזיווג הזה גורם לי הנאה
פיזית
אורגזמת השירה.
10.11.2015…
סליחה אך DELETE
רגע לפני שאני עושה לך DELETE
את רונית, 67
מהרצלייה
רוצה לפגוש גבר
76-61
אני כלול
תמונתך בסלון
עושה לך טוב.
מבקש את סליחתך
לחיצה אחת קצרה וכבר אינך.
איני מחפש אישה בשר ודם
להציע לה את עצמי,
לעמוד בציפיותיה- זה לא בשבילי.
די לי במבט בוחן
זה מספק,
לרגע.
ומשחלף-לא נותר דבר.
30.11.2015…
האם ירווה המעיין שיבש?
האם ירווה אזוב
מהמעיין שיבש?
אשת נעוריי-
פסקו חייה.
מצאתי אותה
באישה שאחריה.
מהיום שהבית חרב
לא דרכתי על ההר.
האזוב שעל אבני הכותל
מדבר אליי
וממנו אני יודע
שאבותיי ריוו צמאם
ממעיינות הדעת
שבירושלים.
3.12.2015…
באו עגורים לאגם שיבש
החסר חותך לי את הכנפיים
את אתי מבלי להיות פה.
אני ממשיך את דרכי
בהרגל האפור
כדרך העגורים
החוזרים לאגם שיבש.
כל שנותר ממנו הוא געגוע
כשיגרה שלי ושלך.
לא אל המים עושים הם דרכם
מהם לא נותרה לחלוחית
הזיכרון הוא שמניעם.
העגורים זינקו מעלנו,
התכסינו באבק
השגרה.
2.12.2015…
אני בוחרת
לא בחרתי להיוולד אישה.
כשאתה מלטף את איברי
ומשאיר אצלי את זרעך
אתה עושה אותי אישה.
היום אני בוחרת
מה אעשה עם עצמי
ועם מי.
אינך יודע
איך אבחר.
15.11.2015…
אור לעצמם
היש חזון לקריית אור לגויים?
בית ארץ השומר
את העושים לביתם מנביט:
לעצמם בכל פינה ווילה.
שושלת נסיכים
את עצמם מלטפים
את עצמם מפנקים
הון לעצמם אוגרים
מאה מונים מעל הממוצע.
אינכם זקוקים אלא לעצמכם.
חוגיכם הנוצץ כפגיון מנקר העיניים.
אך מתוך השוליים
רושף מבטם של שונאים ומעריצים
ואתם מתבצרים
בחומה של פאר
ובמגדלים של זהב.
22.12.2015…
כלום לא קרה
ברגע
הבלתי צפוי קרה:
אני קרב לאני.
לא העזו בעבר
המשיכה גברה על הדחייה.
השלימו.
עכשיו אינם יודעים
האם לספר?
האם לשמור סוד?
אך האני חזק מכול
אין מקום לרגשות
אין מקום לחולשה.
עצמו עיניים
והמשיכו הלאה.
למחרת. בכניסה
למשרד ב-08:30
יגידו שלום סתמי.
כלום לא קרה.
14.12.2015…
תחנוניו של המזדקן
לא מסתדר עם הגיל
ימי ההולדת מתישים
בין שבעים לשמונים.
שנות האון
חרוטות עמוק
מסרב למחקן
פורס נתח מעוגת החיים:
פרוסה של 40 שנות
מביט בצעירות-
הזקנה תפסח
הצעירים-חסרי ניסיון החיים
אני הגבר החלומות של כל אישה
מתחנן שתכירי בכך
את לא מביטה
אני לא בראשה.
1.12.2015…
פג שרביט הקסמים
אני איתך שלושים שנה
עשינו סקס. המון.
במיוחד בשנותינו הראשונות.
אחרי כל שפיכה, נותר בגופי
משהו משלך,
אך שרביט הקסמים ירד
עכשיו הוא במחציתו
שמרתי לי תמונתו בעודו בשיאו:
אז עד קו הטבור,
והיום-אצבעון.
אין לך מה להציע לאישה האחרת.
אני כותב שירה,
והיא שעולה.
היא עטרת זקפת האון שלי.
האם שירתי תהיה לך חלופה
לאביונה?
ואולי בשרביט הקסמים את חפצה?
נפלנו המומים מכוחה של
המילה.
26.12.2015…
אין זאת אשמתך
את אינך מוותרת
מנסה להחזיר את הזמן לאחור.
אולי תקשיבי לבן-זוגך:
את הראי ממנו אני משתקף.
קשה לי
כשלחץ הדם מאיים בשבץ
כשהחלבון יורד משריר הכתפיים
לשתן.
ברגע שכזה אני פונה לפנטזיה,
יוצר לעצמי תדמית.
אני מקבל כוח, מטפס, חושק בנשים , זה מוחשי.
יש שהחלום מועתק לאור היום
כי חשוך שינה בלילות
הוא חולם לאור היום.
אין זה עיוורון, זה מרדף
לתשוקת החיים.
לצדך אני במצבי הנוכחי.
את יודעת את השנה, את החודש, את היום. את השעה.
פנייך הם שעון הזמן שלי.
את המציאות הצרובה, ממנה אני בורח.
לא באשמתך.
25.12.2015 …