נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
אתי בין העצים
התרצי לגור אצלי?
מבטי פוגש במבטך הנפעם.
את יודעת שאיני מדבר על הבית.
את ראש השנה נתחיל בפרדס.
אשכוליות אדומות את אוהבת.
המנדרינות עגולות כפנייך.
התפוזים כשדייך.
לימונים נשמור ליום הבכי.
משם אל עצי הדובדבן.
עגילים סמוקים יעטרו אוזנייך.
קישוטייך.
וכשייבלו פעמינו נשים
אל מטע האגסים.
במקום בית אחד
יהיו לנו רבים.
ואהבה.
התרצי לגור אצלי
בין העצים?
17.12.2010…
אני אישה
אני אישה
מהמין האנושי
ילדי יהיו אנשים.
אין לי דבר עם
המכה
הפוגע
האונס
הרוצח
אני אישה.
אתה חיה.
17.2.2011…
אני הוא היער
היער באור ראשון
טיפות הטל
על עליו יורדות
מלחכות את הצמרות
ומתגלגלות לאורך ענפיו
עד שהאדמה עצרתן.
גם משערי
ולאורך גופי
יורדים נחלים.
אני הוא היער.
25.2.2011…
אני נולד עם השיר
אל מול שירתי אני עירום.
חסר בגד וחסר שריון.
אני נטו.
בעודי כותב אני משוחרר מפחדים.
למען האמת אני מוכן לשלם
מחירים.
השירה עוקפת את השקר.
עם השיר אני חובש פצעים.
השירה מרפאה תחלואים.
השירה מקשרת עם האלוהים.
השירה מסירה מכשולים.
השירה מחפה על תסכולים.
אני נולד עם השיר.
14.1.2011…
אני שומע
אין הסכמה
באמונה
בבורא,
מי אנחנו
ומה הוא לנו.
אומרים לי:
"קבל את העובדה, הבורא
אוהב את עמו ואותך.
מאין לך שהנרצחים מתו?
אולי
בעולם האלוהי
החיים נמשכים".
סליחה, אני אומר,
אלה הדברים שאיני מקבל.
המעשה האלוהי עומד למשפט.
על פי רצונו.
הלא לשם כך נתן לנו
שיקול הדעת.
ראה את דמם
של התינוקות מחלחל
נספג באדמות השואה.
ראה את הרצח בסיביליה בשנת 1391.
ראה את דונה פיליפה נוגז,
על דביקותה בדת משה וישראל.
בשרשרות עונתה ובמוקד "אוטו דה פה"*
אבדה.
ישראל שמר אמונה, אך לא זכה
לחמלה.
אני מקשיב.
מבקש לשמוע.
*auto da fe
טקס חגיגי של שריפת הכופרים…
אנשים לא נפגשים
רואה את עצמי הולך
ביער עמודים.
שורות-שורות, בכל שורה איש,
כולם הולכים באותו כיוון.
אינם ממהרים
מבטם רק קדימה לא לצדדים.
היודעים הם לאן מוליכים העמודים?
לעולם לא ייפגשו.
הם הקווים המקבילים
של החיים.
11.11.2009…
אבדן בתור
אני מחכה בתור לרופא.
השעה 10:30
התור ל-9:00.
דוקטור,
אתה, שאמור להוסיף לי זמן לחיים
גרעת מהם שעה ויותר.
המתנה מצטרפת לחברתה:
לביצוע התשלום,
לקבלת האישור,
להגשת הבקשה
והרשימה אינה שלימה.
חלק מחיי אני בתור.
29.10.2010…
אהבה שמושה
זוג.
מלאי תקווה
מלאי כוח
בוטחים זה בזה.
אל הים נכנסים
המים חמימים, הגלים בינוניים
ממשיכים להתנשק עד שאינם
עומדים
נישאים על הגלים
מחייכים
מדי פעם נוגעים
הם והים
החוף מטושטש
נסחפו.
מחליטים לנוח, על הגב צפים
ממשיכים, מעודדים
זה מבחן כוח הראשון
נס קורה.
החוף הולך וקרב.
הוא חייב לנוח שוב
היא מעודדת
ממשיכים
נחים וממשיכים
זאת האהבה שמושה
אל החוף.
עד שעומדים
מותשים נופלים.
19.3.11…
אהבה ושנאה
מה פשר הצורך בשנאה?
הקדומה, השבטית, שתמיד הייתה.
זאת המטפחת שייכות
את הקרבה מחבקת.
השנאה מצמיחה אהבה.
השנאה מאחדת,
מציעה שליחות,
מציבה מהות.
השנאה מאחדת את הקרבנות
באחווה.
הם מתאחדים, קרבה ותקווה מבקשים.
אוהבים.
אהבה דרך שנאה.
17.9.2010…
אין אחריי
יש בי דחף לחצות את יערות גשם
כמכונה המצוידת במנצ'טה.
אני חותך את הענפים הדוקרנים
סולל דרך מעבר.
אני יודע:
איש לא עבר לפניי.
אני אוהב לעבור דרך ביצה טובענית,
שאיש לא חצה לפניי.
כך גם כשאני גורר רגליים
בשלג הלבן האין-סופי.
איני הולך בעקבות איש.
מעיף מבט לאחור:
אין איש.
העקבות שאני מותיר
עוד רגע
ואינם.
15.5.2011…
אימא, בלעתי זרעים
אימא,
אמרת,
שבשביל ללדת ילדים
צריך זרעים.
ועכשיו את אוסרת
לבלוע זרעים של מלון.
מה, אינך רוצה שאלד ילדים?
אני סקרנית לדעת
מה מראהו של הילד שלי
מזרעים של מלון.
אני יודעת:
יהיה חלק וקטן.
אוכל להחזיק בו
בין האצבעות ולא יראו אותו.
אבא לא יכעס
ולא ייתן לו מכה כואבת.
אימא, לא גיליתי לך
שבלעתי 4 זרעים.
כשאגדל יהיו לי 4 ילדים.
8.6.2010…