נפתלי פרימור, שירתי

אחפש בתוכך

מדוע בחרת
באירוסים שחורים?
האירוע הרי משמח
לא לבית הקברות.
הסתקרנתי
התקרבתי
אימצתי מבט
התחלתי לפשפש בין קיפולי הפרח
שם התגלה עוד צבע
סגול
כחול
צהוב
למדתי כוונתך
אחפש בתוכך
עד שאמצא.

17.12.10…

אז למה השואה?

רק לראות את היופי:
כנפי הפרפר.
פרח גן העדן.
פה של נחש.
לוע של אריה.
סנפיר של דג.
טעם הפרי.
שדיים של אישה.
מבלי לראות אני יודע
שאלוהים רגיש.
אמן נפלא.

יצירתו משוררים מהללים מזה
אלפי שנה.
ציירים נותנים נשמתם בכל הגוונים
מוזיקאים על עצמם מתעלים.

אז למה השואה?

14.11.2010…

אושר להגיד תודה

שדה
פרחי בר
פזורים
סביב
רוכן מעליהם
מבחין שהאדמה
העלתם על פי הסדר.
אני קורא:
אושר להגיד תודה.

12.3.11…

אושר בביצה

עצים ומיני שיחים
במים טובעים
המים על הארץ מולכים.

אל המים
עד הברכיים
משהו זז ליד כף רגלי.
אהבתי אותו מבלי לראותו.
אהבה נפש עזה
יש חבר לחיים
בביצה.

ענפים ושורשים נאחזים זה בזה
שוקקי חיים מכל צורה ומין
יצורים מתפתלים
יש הדומה לתולעת
לצפרדע, לצב
ולמה שביניהם.
הם בישנים
לא רגילים למבט.

פה הכרתי בכך, שחיי בעיר
הם התנסות בביצה
ללא מים,
בלי שותפים לחיים.
ברגע שאת הביצה עזבתי
פסק החיפוש אחר החבר.

18.2.10…

פנינים במקום לא צפוי

פנינים בשרשרות
פזורות
גדולות אך גם רסיסים.
מבטי סוקר כולן בשמחה
טיפות הגשם על החלון המכונית
באמצע ספטמבר
ראשוניות.
נתרגל כשיבואו עוד
מראות עצמן מתגלגלות
מבריקות
נפלא להתחיל את היום
כשמהשמים ירד
יופי שמימי.

בעוד אני נסחף עם טיפות הגשם
הבחנתי ברכב שגלגליו אל-על.
על הפנינים שלי החליק
הוא לא יכתוב עליהן שיר.

1.10.2010…

פניהם עלים

לא לעיתים תכופות אני הולך לבית העלמין
אולי אחת לשנים
איני מתייחד עם מי ששם.
רק בא להיפרד ממי שאך אתמול היה אתי
בבואי
נגלה לפניי
עולם לא מוכר
העצים מדברים אליי
העלים מברכים אותי
מנפנפים
אומרים שלום
הרי אלו פנים.
בבירור
אני מזהה את אבי ואת אשתי
אין פה מקום לדמיון
פניהם הם
שמרפרפים בעלים.

18.8.2011…

פה אין פריירים

איש לא פרייר
לא למס הכנסה
לא למדינה
לא לחבר/חברה
פה אין פריירים.

אין לשמור מרחק
המרווח מיד נחטף.
אין פרייר
הנוסע לאיטו במסלול המהיר
אינו פרייר
חוצה מסלולים- הוא לא יהיה פרייר
הי הכביש לא של אבא שלך!

לא פרייר שלך
הפרייר עומד בטור
נורא ואיום לחיות בין
שאינם פריירים
חפש לך פרייר.

12.2.11…

פאגאנים על כול שעל

אדם הוא שכפה עצמו על האלים
קרבנות להם הגיש
עד בואם של שלושת הנביאים.

למען אללה
דרך ג'יהאד ושהיד
מלמדים שנאה ורצח
דמו של התמים בשווקים
רסיסי אדם בכול מקום
השמד צוהלים.

המאמינים
כופים עצמם על האל,
פאגאנים על כול שעל.

24.9.2010…

חתונה עם תפילה

אולם אירועים מלא ודחוס
מאות לוקחים ואוכלים
כינור וקלרינט נשמעים
החתן בכתונת לבנה
כולו תפילה.

על פניו חרדה
וקווים של נחישות
החלטה
מבקש מהבורא שלא ייכשל
רגע מכריע לפניו.
לראשונה-הוא והאישה.

חייו וחייה חד הם.
החתן בתפילה.
עיניו-לאן? אל הקהל?
לא. אינו רואה אדם.

שרוי בצום.
מבטו חסר ההבעה
פונה לעליון.
מפיק מעצמו כל שבב של כוח
לצדו אמו
מבטה בו.
שפתיה דובבות תפילה.

המקום אינו גשמי
רק תודה ותחנונים.
הכלה עולה
בצום ובתפילה
עכשיו זה הם.

1.1.2011…

חשמל במרום

העננים גייסו כוחות.
כל אחד הביא תומכים עד
ששני המחנות
זה מול זה ניצבו.

תחילה עמדו
עצה ודרך בחנו
האחד בחר להתכנס
בהדרגה השחיר
הפך לעבה, שיטת הכדור.

האחר התפרס
דק ובהיר במרכז,
המרווח שביניהם הולך ונסגר
אך בטרם נוצר המגע
נשמע הרעם.
מכת פתיחה, ועוד אחת.

העצמה הרעידה את האדמה.
זה הכהה שלח מבזק של אור
חשמל במרום
השטוח ספג את המהלומה.
הכאב כופפו, אך מיד עבר למתקפה.
באסטרטגיה של אגפים חזקים
משך את הכהה לתוכו
ובמהירות ינעלו.

שוב מטח רעם וברקים
לא ניתן לראות מי הוא ששלח אור.
שני הצדדים סופגים ומכים
חילופי מהלומות באוויר.

עכשיו הם זה מעל זה
לאחד הפכו.…

חשבון השירים

ניסיון החיים מלמד שאין ארוחות חנם
שיש לשלם עבורן.
החומר מחליף פנים
לא נראה דמיון בין המטבע והדבר
שהוא קונה.
משלמים לי בעבור העבודה
ואני משלם בעבור קניית כל מוצר
וזה מעגל שאינו נגמר,
אך האם יש חשבון
אותו אני משלם בשירה?

29.4.2011…

חפירת הצלה

כתיבתי באה אלי בגיל מבוגר,
שואבת כוחה מימים שעברו.
ההם לפני עשורים רבים
נראים לי היום מאחורי עננים
ענני הזמן, אפורים, עמוסי אירועים
אור מתקשה דרכם לעבור.

זיכרון הילדות שבתוכי
נהרות זורמים, אגמים שקועים בין עצים
היער המחשיך
ומעבר לו חולות זהובים
השיער הרטוב
המגע הראשון
החיפוש.
עבורם אני חייב חפירת הצלה
הם חלק ממני
נחלתם של אוהביי
שמלווים אותי בשירת חיי.

הי יקירי, לא רק את העבר אני חי.
ככלות האוצרות הראשונים
ההווה גדוש באירועי עכשיו
והוא ימלא את שירי
עד אשר הפוסק יפסיק פסוקי.

7.3.2010…