נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
חסר שנשאר
האבל נמשך על פני עשורים
בשנה הראשונה
לא היו השמים
לא היה האלוהים
עם הזמן ראיתי ענן
באו עונות השנה
לקשת היה רק צבע אדום
אחר-כך הופיע כתום
עברה שנה ולצדו התמקם צהוב
אסתפק במחצית צבעי הקשת.
עם השנים הבחנתי בכחול
בא גם זמנו של הסגול
אך זה שביניהם חסר.
נפתלי 7.11.11…
חייו של אמן*
"אבטא עצמי בדרך שונה.
לא באבן המשרה כבדות וחוסר תנועה
אשתמש בחומרים קלים, אווריריים
מהמאה ה-21.
דמויי אבן.
זה ייתן תחושה אחרת
בחודש הבא עורכים תערוכה
בתיאטרון ירושלים
אני אציג, אמן פעיל
העלות אלפיים, אין לי
אך אמשיך לפסל בכל מקרה".
כל חייו.
עבודת האמן מספקת אותו
לא יוכל בלעדיה.
אנחנו לא נצליח להבין.
מלהיב את עצמו כל יום מחדש
"אסע לאיטליה, למחצבה של
מיכאל אנג'לו".
היה נפלא.
חזר עם אבנים וכלי עבודה.
האמן רואה את המציאות
אחרת.
חושף את הנסתר
מצפין את הנגלה.
יוצר את סבלו
המיצג אותו מוליד
יצור בלתי מזוהה
אנחנו תוהים: מה זה?
הוא חי כמונו, סובל מאכזבות
מאבדן, מהיעדר הכרה
בכל פסל גלומה חוויית היצירה
אך מידפק לו גם
סיוט הספק:
האם כך?…
חיי בכל יום
פקחתי עיניים
איני יודע מהו היום
איני יודע היכן אני נמצא
ומי לידי ולמה
אני תינוק.
דקה חלפה, אני מודע
יודע מה לעשות
מניע אברים
אני בן שלוש.
מהבית יצאתי
עליי להיזהר
מהמקום ומהאדם
הסכנה בכל מקום
אני בכיתה אלף.
לימודים ועבודה
לא מפסיק לרצות
עולה כיתה
יוצא עם תעודות.
בא הערב.
מפוקח, מכיר במגבלות
לא רוצה את אשר לא אוכל להיות
אני מתקרב לגילי.
לילה.
עברתי את גילי.
קרב הזמן שלא אהיה בחיים
אחרים קובעים עבורי
מאבד שיקול הדעת
אני לא חי
כך בכל יום
אני נולד מחדש.
15.10.10…
אלייך
פיסות המחשבה מועתקות למילה
המילה היא את ואני.
אני שט בין מילותיי
יש שהמילים ואני נשאבים אל החשכה
שם קרן אור דקה
ממלאת את כוחי
פניי
אלייך.
28.10.11…
את השמש
את השמש, באור גדול ובכוחות איתנים
את הקרח המסת למים חיים.
ולמה אותם המים מאתנו את מונעת?
שלוליות לא פגשתי
נבוך אני בפני הדו-חיים
המים שלהם מתייבשים ונעלמים.
ניצני התבואה כננסים נותרו
אדמה היבשה לא יכולה לתת מעצמה לנבטים.
קצות עליהם הדקים מצהיבים,
רגע לפני שהם נובלים
קרקע עצובה אחריהם מותירים.
השקדייה, שמבוא הגשם נואשה,
לנחמנו מצער ביקשה,
בתחילתו של חודש טבת פרחה,
אך פרחיה, ככל שיפים, לפרי לא יהפכו.
שירתה של ציפור בשמים פסקה,
אין שטורח לטפל בגוזלה
אין די מזון לא גרגר ולא זלזל.
אמהות מכל זן אינן יכולות
בלא מים צאצאיהן להחיות.
את השמש, שיודעת להיות נדיבה ושופעת
במחי יד הפכת את עצמך לרוצחת.…
חלמנו* 2011
כאן יצירתיות השנאה באה על סיפוקה.
מהר יותר
צעקה המפלצת
המכונה המשומנת פעלה
בשומן קרבנותיה
היהודים הובאו רזים ותשושים
נדרשו מהם מאות אלפים
עכשיו הם שדות
חממות
עצי הפרי
אני קורא בעלון התיירות הממשלתי:
יפה אדמת פולין
אין בה
פיסת אדמה שלא ספגה
אפר שהרוח פיזרה
המקומיים יאמרו לך:
אל תאשימנו ברוח שנשבה
אולי לא,
אך לא אדרוך על אפר
אדם.
11.8.11
*מחנה השמדה …
חושך ואור
אני ממתין ללילה חשוך
לחושך מוחלט.
בליל ללא כוכב
אהיה אתך.
רק עינייך יאירו אור
ולי זה לא חלום.
22.4.11…
חופש מלכתוב שירים
בעידן החופש לכול
החברה תשגשג,
תתקדם.
עבורי להיות אדם חופשי
זה להפסיק לכתוב
שירים.
השירים הם האזיקים
הכובלים את אברי גופי
אני עבד לשיריי.
חופש מלכתוב הוא
מימוש זכותי הבסיסית
לא אכתוב עוד שירים.
21.5.11…
מירושלים צפונה
אנחנו בחופש חג הסוכות.
זמן לטייל ולראות את הארץ הזאת
הרצון לצאת כה חזק געגועים לראות.
האישה הלבישה את הילדים
גם היא חגיגית משחה על פניה צבע ושפתון
מים וכריכים ולדרך מוכנים
כמה מים? כמה כריכים? אני שואל
דואג שיספיק.
רק יצאנו וכבר אנחנו תקועים
כל רמזור הוא אוקיאנוס שצריך לחצות
חם.
אי אפשר לפתוח חלון
אנחנו באקווריון
מירושלים לצפון
רק למשמע הצירוף
משב רוח קריר את פניי ישטוף
ובינתיים-עומדים.
עצרנו חייבים להתרענן
עוגה וקפה
הרעש והדוחק מחזירים אותנו
אל המסלול
ממשיכים לעמוד
עקשנים צפונה
שוב קפה
שוב רעש
תם החג.
1.10.10…
חוף הים קיבוץ שפיים
אבא, אברהם פשמיסלבסקי ואני הגענו לקיבוץ שפיים ב-17.3.1959
השפה, המקום, השמש והים היו לי זרים.
אהבה ועוינות באו חליפות
מנת חלקי בחבלי ההסתגלות
חנה לבקוביץ, אישה דקת גוף, מנומשת, אצילה ועדינה,
היחידה בשדה הסרפדים הייתה
הקדישה מזמנה ולימדה אותי עברית מא' עד ת' בשעה אחת.
בתים פשוטים חד- קומתיים, תוכנם כמעט לא קיים
חיינו בלי רכוש
אנחנו, זה כל מה שיש.
את ערכי אי מחפש בהתנסות.
מכל מקום בקיבוץ שפיים את הים רואים
לי נדמה שאני בתוכו כל הזמן
אין מלבדו, הוא השליט בכול, לנו אומר מה לעשות
אופק כחול, אין סופי, נראה מתאים לכוחי,
העולה עליו עשרת מונים
מעטים בכיתה ללמוד נשארים
לא מבינים מה יועילו הלימודים
המורים המתוסכלים התרגלו למלא אחר רצון התלמידים.…
חוף אחרי הצהריים
"אתה רואה זאת במיני
תלך אליה ותגיד
שסטאר שלח אותך אליה
אתה מסודר
רק תגיד איך היה"
מרגע זה אני לא מוריד ממנה עיניים
תשמעי: אולי זה יראה לך טיפשי
אבל משהוא..
אתה העשירי שבא אליי
מבלי להביך אותך
אתה נראה לי
רק תעמוד בצל שאוכל לראות פניך
אז מי אתה?
דיברו שעות
הערב פה
והם ביחד.
28.10.2011…