נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
חולה אלצהיימר
ימיו האחרונים
חולה אלצהיימר גוסס מזה שנים
בני המשפחה יודעים
אין צורך להם בדברי הרופא,
המדייק תמיד בציינו את הזמן המשוער
המדויק.
לא נותר עוד זמן,
ורק לייסורים נותר.
אנחנו יודעים
ובכל זאת שואלים.
אל תשוו ואל תזכירו
זה פוגע.
זיכרונו נמחק
בקושי רואה
מרותק.
הניחו מחשבותיכם
חשבו כמוהו,
רק פשוט,
רק עכשיו.
24.9.10…
מה שאתה, אני עשיתי לפני 60 שנה
שנים שחווה מתגוררת בדיור מוגן,
בביקוריי אצלה, המשפט הראשון הוא שלי
ההמשך תמיד שלה
לא קיים אירוע שאינה קושרת אל עצמה.
אתה כותב שירי?
אל תספר לי מה זה דמיון
שכשהייתי בת 30
נשלחתי ללמוד חינוך ילדים
הפרופסור בחוות דעתו כתב
שאני ביצירתיות מצטיינת
ובעלת דמיון יצירתי מפותח ביותר
אך כל שכתב עלי לא די
אני יותר מכך.
עבורי זה בלתי נסבל, עבורה זה מחויב
חשוב מהמאכלים, הביגוד, מהתרופות ומהמטפלת.
חסרת עשייה, תמיד יש מה שהוא כואב
אופייה הבלתי נסבל לא מוצא לו פורקן בבית המוגן.
לא בזריחה הבוקר מתחיל
אלא בשורת תרופות מאוד צבעונית
אחרי שנים רבות של כעסים ואי הסכמות,
אני מכיר
שדרכי היא שוב חיה את רגעי השמחה, הכאב,
האובדן, ההצלה וההצלחה.…
חדש לי
בכניסה לדירה
בבית משותף, ברמת דניה,
בירושלים,
מונח יצור קטן
איני מצליח לזהותו
קרבתי,
הוא אפור ופרווה לו דלילה
עדיין איני מזהה
אורכו כשני פרקי הזרת
בגוף הקטן יש מקום לראש
לעיניים ולאוזניים ענקיות
עכשיו הוא מראה את עצמו
מכול צד מציצה כף היד
אני סופר: יש חמש, כמו לי
הוא נראה לי מעולם אחר
גופו נגמר בזנב עגול
כמו מטרייה זעירה
לא יכול להתאפק יותר
הושטתי יד
הוא נאחז בשולי הציפורן
בתנועת מנופים מורכבת
פרש כנפיים
עטלף.
עטלפון לבן-השוליים,
היה לי נעים איתך
חזור לעולמך.
2.8.10…
שיפתח השער בירושלים
פסטיבל לשירה
בנחלאות בירושלים.
בערב נשבר השרב
רוח קרירה ואתה השירה
הזמר שלמה גרוניך על הבימה
קולו ברוח נישא "פתח לי שער"
מעליו זוג ענפיו של איקליפטוס עבות
נעים
על שירתו מנצחים
תנועתו של העץ
כזוג רקדנים שפלג גופם התחתון טמון באדמה
וברצף אחד תנועה יוצרים,
"פתח לי שער", הזמר ממשיך
מבקש לבקיע את הקיים.
משתוקק לחדש,
שדרך השער יעבור.
החסידים מבקשים שדרך השער
המשיח יגיע
בוא תבוא
ממתינים לך דורות.
בני דת מוחמד מבקשים שצלאח-א-דין
דרך השער
אל מסגד עומאר יבוא
היהודים כולם יתאסלמו או לחרב ילכו.
אוהבי השירה מבקשים שהשער
ככל שרחב יהיה, המשוררים ומאזיניהם
יצטופפו בו עד שלא ייוותר עוד אלא
מטר על מטר.…
מילה על אהבה
אהבה היא
חופשייה ממד הזמן
אינה סופרת
את השנים החולפות
החולם וחלומו מנתקים
עצמם מהיום-יום
מתכנסים בעולם של עצמם
שם הם לבדם.
2.7.10…
מי המעיין
מעיין נובע
מימיו לא רק מרווים
דרך הסלע מוליכים אל העורקים
ומהם אל הלב הפועם
גוף ענק שם משתרע
מי המעיין מטהרים את הנפש
מקרבים אל הבורא
נותנים לי כוח להבריא
שלא אדרוש את שאינו שלי.
24.12.2010…
מהקומה השנייה
מהקומה השנייה, ברחוב גלבר 16
בירושלים
אני מביט בדאגה.
הלוע, שבכוח הזרוע מאמין,
בזחילה צורמת אל העץ התקרב
נעץ בו שיניו
והרימו בבת אחת.
בקלות מדאיגה שכזאת
עץ עב גזע, שבמשך עשורים
באדמה הכה שורשים
ויהיו לאחד
אשליית הקיום.
עכשיו באוויר המכונה מרעידם
השורשים נפרדים מאדמה
נופלים
גורלם נפרד.
הדיירים כרגיל כועסים
מרגישים שזאת חדירה לפרטיותם
כשהם באו לכאן
לא היו כאן בתים
רק בוסתן נפלא ועץ פיסטוק חלבי אחד
ומעיין קטנטן,
שהיה ידוע רק לקנה
ולכמה צפרדעים
עצי הפרי אינם
תחת הכביש
אולי בסתר
זורם לו המעיין.
6.11.2010…
מהילדות ועד יום הזיכרון
בילדותנו יש רק ימי ההולדת
מדליקים נרות
מקבלים ברכות
עד 120
ליום ההולדת יש טעם מתוק
כולם פה, אין חסרים.
השינוי בא, הזמן מולידו
העולם הבלתי מוכר של
יום הזיכרון
רגע מפחיד,
ברגע זה בגרנו.
המוות אותנו סופר
אנחנו ברשימה
ימי הזיכרון הולכים ורבים
עד שנדמה שרק מעטים
נותרו בחיים.
יודעים, הרגע יבוא
לכל אחד מאתנו יהיה
יום זיכרון משלו.
23.6.2010…
מה קיבלתי
רציתי אהבה ובעל קיבלתי
לו רק ידעתי
לא אהבה הייתי מבקשת
עם בעלי נולדה בתי
הילדה הזאת
רק בנעלים אדומות בוחרת
לו רק ידעתי
לא הייתי בוחרת בבעל.
28.1.2011…