נפתלי פרימור, שירתי

לא בהר

חווית החיים:
לבשל מרק אטריות על פסגות ההימלאיה
בשלגים וברוחות.
כשהדרך היחידה היא להמשיך,
עד הסוף.

לומר לעצמי שאני גדול מההר.
אין זה כישלון לעצור ולהביט לאחור.
להכיר בעובדה
שקיימת פסגה ללא עקבות אדם.

הרי זה מאמץ שווא.
ההר יורד עם הזמן
אם תמתין
הוא יהיה למישור
ותינוק ילך על פניו.

8.8.2016…

מפשעה ויותר

רגל שמאל, רגל ימין,
גלויות ופשוטות.
עד מקום החיבור –
המפשעה
הערווה
הלבלוב.

מקור הכוח וההתגלמות.
כן והיפוכו מתמקמים,
מצטמצמים עד הנקודה.
חריץ ובליטה.

אברי נפשי הזקופים
בתפילה חרישית מפלסים את דרכם.
דוחה ומושך עד טירוף.
אבר מטרה או קשת
המשלחת חץ?

30.12.2016…

אנא הפרד וחבר

איש ואישה נולדו כשאברי המין והשתן
כאחת.
קרובים – קרובים, צמודים.
חיסכון מרשים באבזור –
אך לי התסכול.

בורא האדם, לך הללויה.
מעשיך מעוררים השתאות,
אך שמע נא הצעה לשיפור.
הרי אי אפשר לתפעל סקס ושתן
יחדיו.

למה לערבב מין ושאינו מינו?
שים גבול ביניהם
הרחיקם ככל שניתן.
הצעתך התקבלה!
בתנאי שגם האישה תבחר בה.

02.12.2016…

אין לי מה

אימא שלי תהיה דוקטור למשפט,
אבא שלי נשאר אף אחד,
יש לו ילד ביפן.
בעלה של אמי הוא רופא
סבא שלי הוא מדען
ולי קשה.

היום אינו עובר
אין לו סיבה
אין בשביל מה.
איני תולה בכם אשמה:
רציתם להוליד אהבה,
ונולדתי אני.
25 בדצמבר שנת 1999.
לא מוצא מה,
חודש דצמבר שוב קרב ובא.

8.12.2016…

תחת שקי אהבה

ארגון זה סדר.
הבוקר מתחיל במסדר,
מכשיר את היום.
היום מסתיים במסדר.
הלילה הוא הזמן שבין המסדרים.
עמידה בזמנים – ערובה למילוי המשימה.

לכאן מגיע חייל,
רזה בשר ורגיש נפש
הוא בולע את המשמעת
ולא מוצא לה מקום.
מצדיע לקצונה,
גאוות הוריו בו
באורן.
באור הטבע והרחק מהיגון.

חברים מניחים זרים על קברו.
לא ידעו מה הביא את אורן
ללחוץ על ההדק
להפר את הסדר.
שקי חול מעליו נערמים.
הדמעות מציפות.

זעקת השבר מקימה את הבן.
הוא עולה,
כבה האור.
המושיט את היד –
חש בנחמה שלצדו.

30.12.2016…

אימהות התקווה

נוצרים, שיעים ועלווים חברו ברית.
לכאורה חלום הנביאים:
ישעיהו, ישו ומוחמד.
לכאורה.

פוטין, נסראללה ואסד
מלאו בטסטוסטרון ובגז עצבים.
המפר את מרותם – דינו נגזר.
מות מאות אלפים אינו נספר.

מיליוני פליטים עולים מהים
והם מבטיחים שיבואו עוד,
חלב היא קצה הקרחון.

והנה מגלי אי-השפיות עולות שלוש אימהות.
תמונות ילדיהן חרוטות בהן
ודמם ניגר.
שברי בתים נסים מדרכן.

כל אחת יודעת לחצות ערוגות הבושם
ולחתוך באשכים.
לסחוט כל טיפה של טסטוסטרון הרע.
כי אז יעלה חיוכו של הסבל
ויברך את ילדיהן בפתח השלום.

17.12.2016…

יש בחלב אנשים

לא צלחה דרכם של החלבים לחופש.
הברית רוסיה – חיזבאללה – אסד חוגגת
בצהלת המתים.
מות המונים הוא נחלת הכלל.

בכל שוק ושכונה
חמלה על חבל התלייה.
מבעירי חלב, בלהבותיה
שורפים את תל-אביב.

הרוצחים בחלבים מכוונים את הקליעים
אל הירושלמים.
בכפר הגלובלי הטווחים מתקצרים,
אין בלתי מעורבים.

בימי הרצח בסוריה,
ישראל בוחרת במאסטר שף,
מתענגת בטעמים
כאילו אין גורלי כאחד האדם.

13.12.2016…

זוג לנצח

היא מכה בו
הוא מתגלגל לאחור.
שניהם משוכנעים בצדקתם.
מה שהתחיל כמאבק כוחני
הופך לחיבוק.
מכירים היטב שגורלם נקשר,
הבודד לא קיים.
הם זוג.

משנים טקטיקה,
לרגע נפרדו ומיד חברו,
רסס ורסיסים סובבים במעוף.
עכשיו הוא נגרר אחריה
היא מקיאה אותו.

הוא נכתש.
החוף שנפרץ מפנה מקום
לים לחדור.
זוג לנצח.

19.12.2016…

רציתי אכזבה

איך הבאתי את זה על עצמי?
רציתי לחוות אכזבה מהי
שתאכזב אותי טוטלית.
רציתי להרוג את הדימוי של הגבר המושלם.

עכשיו אני בסיוט:
שלא יוודא
לא לבניי ולא לאישי.
לא להשאיר מאחוריי פירור של איפור,
אלא זיכרון עמום.
ומיד לחזור
ומיד לבוא.

אני מחלקת עצמי שווה בשווה:
דקה אתך ודקה עם אחר.
אני לא כועסת
זו בחירתי.
אך אני נחנקת
מפסיקה לנשום
ואז מתמלאת אוויר
חמצן טהור
עם אישי.

17.12.2016…

אל תדאג

האקס שלי הוא חתיכת חרא.
מיד אחרי החתונה התחיל לדבר לא יפה,
להתחשבן על כל פרט פעוט:
מעלות התסרוקת
ועד המכולת.
רצה לחתוך.

אני בהליכים, מעשית פרודה.
לא הייתי עם גבר יותר משנה.
הוא היה חתיכת חרא.
אל דאגה,
לך ולי זה לא יקרה.
הוא חתיכת זבל.

31.12.2016…

סכין מעליי תמיד

נואשתי מלקלל את אויביי
הדבק בשהיד.
לכנותו רוצח.
הוא למען אל-אקצה
אני למען הר-הבית.
שנינו קורבנות של
אלוהים אחד.

זה לא הפלסטיני מול הציוני.
הארץ ואלוהיה,
הם שלא ינביטו שלום.
בין הלוויות אני מחפש לי מקום
מקלט לנפשי.

אני מכוון את דרכי אל איי השפיות
אמתין עד לבוא הסכין.
והיא מונפת מעליי
תמיד.

1.7.2016…

משכנו של אדם בהר אדוניי

אבני הכותל
אבני המסגד אל-אקצה
אבני כנסיית המולד,
סגולתן אבן.

אני חרד מאבנים,
שמושלכות לעברי
בשם מי שיודעים את שפת אדוניי.

שטחו של הר-הבית,
כחוותו של חקלאי.
ומשעלה באש, אלוהים לא היה בו.
הוא נדד אל לבם של מאמיניו.
שם משכנו.
חסר בית הוא.

הר-הבית כולו מעון אדם.
יבואו אליו בני האמונה,
יבנו את ביתם בהר אדוניי
בית-לב לכול,
יבואו להכיל את האל
בלב.

7.7.2016…