נפתלי פרימור, שירתי

כאן בארץ ההרג

אושר ושמחה אינם בין מילותיי
נעולים במקום אחר
לאנשים אחרים
לזמן אחר.
נעולים.
אני בארץ הסכין
ממתין לתורי.
הטלוויזיה מקרינה תמונות הצלה:
ספארי תנינים בקניה
אוכל באיטליה
מפיגים צער וכעס נורא.
אתמול, יום השישי, ינאי ויסמן בלבו נדקר
בסופרמרקט
הרוצח בן ה-14סובב את הסכין
הוא יודע שזו אינה דרך חיים.
דרכו אל הנביא הפוקד להרוג יהודי.
נמחקו האושר והשמחה.
צלמו התכסה דם.

20.2.2016…

ניחוח הפוריות

ענן ניחוח הפוריות מעליי
האם את מרגישה כמוני?
שונה הוא מריח הנאה רגיל.
מה אתה מזמין?
היא שואלת תוך כדי.
אני מתרכז,
אני רואה בבירור:
לפניי הצאצא
את פניו, גובהו כאצבע מעליי,
את אופיו
במדויק.
אני מתלבט, משנה החלטה,
בוחר שתהיה זאת בת.
שוב מתאים את גובהה
את תכונותיה
ומשהסכמתי אומר: עכשיו!
שליחיי יצאו.
ריחה של מנחה בין הערביים
כשמיכה רכה כיסה אותנו.

29.2.2016…

מטוס קרב מול סכין

טווח הפעולה של מטוס קרב החדיש
עולה על שלושת אלפי קילומטרים
מסוגל לשאת חמשה טון ויותר
להמריא ולנחות אנכית
משלח קליעים במדויק
עד המקום
שבו נער פלסטיני תקע סכין.

23.2.2016…

מה יהיה

מסך לוחות שריון
חוצץ ביני ובין הזקנה ההולכת וקרבה.
היא אינה שייכת לי:
לא רשומה בין פרטי רכושי
בצוואה.
היא אינה לפניי כשאני מדבר עם אבא שלי
הוא אינו מבין מה קורה
ואיפה הוא נמצא
אך כולו חיוך כשאני בא
והוא מלא אושר כשאני אוחז בידו הכחושה.
אבא זוכר מה שלא היה
אך אני משוכנע שאין הוא קליפה
השאלה: "מה יהיה?" חוזרת על עצמה.
אותה הוא שאל בכל תחנות חייו:
כשנמלט מהגרמנים, כשלחם וכשחזר.
את החשש מפני הבלתי נודע
אבא העביר אליי:
מה יהיה? מטריד אותי.
שאלה פילוסופית הנוגעת לחברה ולי.
הדיון בה ראוי.
מה יהיה?
איני פוסק מלשאול.…

סוף עידן הנסיכים
אין זה מנחם
וזה הדדי
מקיאים הם בזכרם
אחד את השני.
אך היא מקיאה מעט
יותר.

16.9.2016…

נלחמים על הדר כהן

לוחמת בשער שכם
פצועה אנושות
בחדר המיון נלחמים על חייה
על שולחן הניתוחים
מתחננים ללבה
שיחזור בו מהחלטה החד-צדדית
נלחמים עליה
אין אופציה אחרת
היא לוחמת
נלחמים עליה
לאן שתפני-את לוחמת
נלחמים עלייך
אין אפשרות אחרת.

3.2.2016…

מורדם ומונשם

מורדם ומונשם
הכי עם עצמי שאפשר
מתעלם מכל השאר
אין הסחת דעת
דבר אינו מטריד
זה הזמן לכתוב שירים
בהארה אישית שלי
איני מבקש דבר
פסקו רצונות הצריכה
קיומי-רוחניות טהורה
אין לה נפח
ולא מודדת את גודל החדר.
איך אפשרי אושר אישי
בעולם של סבל?
בטרם אענה
עליי לקבל מענה:
למה אני פה,
מורדם ומונשם?

18.2.2016…

לכאורה מלאך לכאורה

מניין לך שלמלאך יש שפתיים עבות
שיער מתולתל שצונח עד החזה
עיניים חומות מארכות?
מעשנת המון
בבוקר כוס קפה ועוגת קינמון
זוג שדיים עם תוספות
לך
כמו למלאך.
המלאך דורך בשלוליות
כמוך
לך מעיין הנאות
גם למלאך
לכאורה את מלאך
לכאורה
האם גם למלאך שק דמעות מלא
כמו שלך?

16.2.2016…

לא מחכה

דמנטית
חולת אלצהיימר
מטפלת צמודה 24/7
תרופות משככות זעם
אינפוזיה כל יומיים
יושבת ולא עונה
חיי חווה בגיל 95,
מעבירה לי שיעור בנושא "בחירת הזמן"
שאדע לנצל כל רגע שנותר
אולי הבחירה הנכונה היא לא לעשות
או לעשות מעט ככל האפשר
ושמא לעשות המון
להותיר סימן עד
במה אבחר?
הזמן אינו ממתין להחלטה.
אני עוזב את התור
לא מחכה בשום מקום
שעה וחצי לסרט-לא בא בחשבון
מתייחס לכל דקה-כאילו היא האחרונה שנותרה
שם סוף לבזבוז הזמן
הוא היקר מכל דבר.

26.2.2016…

חבל הטבור

חבל הטבור
מחבר
איתי בכל אשר אלך
שובל אלומות אור
בעודי על קרחון
על פסגת ההר
בתחתית הבור
מקום ההטבעה הקדמון
בזמן המפגש
בזמן המאבק
חבל הטבור
תומך
מבטיח המשך
רשת ביטחון נוצצת
אינה נראית
פרוסה תמיד תחתיי.

9.2.2016…

רק חבל

מחבקת
מנשקת
באפה עלה ריחה של אישה אחרת
איני מנסה להסתיר
לא מכחיש.
היא פגעה בי, אני מתלונן
באתי אליה בשביל חוויה בונה-
להוכיח לעצמי שאני מסוגל.
לפתע התבלבלתי
נבוך, לא רגיל שאישה זרה
נוגעת בי.
לא נורא, אשתי אומרת,
רק אני יודעת איך להביא אותך להנאה
מושלמת.
חבל שלא התייעצת אתי בטרם הלכת אליה.
אני לא כועסת
רק חבל.

4.2.2016…

הבל גוני הסתיו

אין לי תקווה בקשר לסתיו.
שלל גוני השלכת שצבעו את
עלי האלון והתפוח,
אינם גורמים לי קורת רוח.
כי אני יודע שהצבעים הללו
מבשרים מוות, ניתוק ונשירה.
הבל הגוונים אינו מפצה על הלבלוב שהיה.
מחיר ההתחדשות ממלא את בתי העלמין,
כולם.
הורי התפעלו מצבעי השווא
של סתיו חודש ספטמבר 1939.
פגם בראייה הסתיר את המציאות הנוראה:
הרעב שהגיע תוך ימים קצובים.

סופת ברקים מתגלגלת מעל
מרחבי האסלאם,
השהיד מילא את החלל.
אימת "אללה אכבר" מייבבת בין הבתים
פתיל האסלאם ניצת.
ילדנו אוספים עלי סתיו.

26.7.2016 …