נפתלי פרימור, שירתי

גלגל הכוכבים

"סכינים להשחזה" האיש צועק
מעמיד את בית מלאכתו.
נאספים כל ילדי החצר
אישה פורסת מפת שולחן לבנה רקומה
בפרחים וציפורים
מתגלים הסכינים.
בכמה, שואלת?
כרגיל 5 עבור כל סכין,
הבאתי 8, תן הנחה
טוב ב-4
ביחד 30.
בזמן ההתמקחות זחלתי סביב
נגעתי בגלגל
קשה ומחוספס
המשחיז לוחץ על הדוושה
הגלגל מסתובב.
הוא מקרב את הלהב
חריקה צורמת מקבצת עוד סקרנים
ענני גיצים מתפזרים בין הילדים
זרם של כוכבים.
"תפשתי כוכב ביד"
שמחתו של כל ילד.

27.8.2016…

בנו של הסנדלר

משורר, מדען, אני בנו של הסנדלר.
בבר-מצווה אבא עזב את בית הוריו.
מהעיירה אל עיר הפועלים,
הצפופה המפויחת.
ארובותיה של לודג' רושמות
בצבע אפור: אברהם שוליית הסנדלר.
אוכל, לינה ומקצוע עם עתיד.
רחוב סלמה בדרומה של תל-אביב
בתי מלאכה זעירים
ושלט באידיש ובעברית:
"סנדלר"
אבא מקבל את הקהל
לנעל הישנה מתיחת פנים
מוציא את הפגם, מחליף את הסוליה
נעל כחדשה.
המקצוע נעלם
הסנדלרים אינם.
נותר בנו של הסנדלר.

27.8.2016…

זקנה וטריות

אבא יושב-מושב
מבטו אינו אליי, לא פה
ואיני יודע לאן.
החיבוק שלי אינו משנה את דרכו.
ברגע של אמת, אבא שואל: "מה יהיה?"
אני עונה:
"הלחמנייה טרייה, רק לפני רגע נאפתה"
מעלה ריח של טריות,
מכוסה בקרום של פריכות.
זה הזמן להתחבר לחיים הפשוטים
כפי שאבא הכיר בילדותו
על נהר הוורטה בפולין,
לחם ותו לא.
זקנה וטריות לא נפגשים.
תטעם אני מעודד,
אבא מזיז את ידי,
זה בשבילך.

22.8.2016…

שלום לשערות שלומית

מאתמול להיום נחל החרמון
לא פסק מלזרום.
טל המשיך להרוות את הלילות.
שערות שולמית העולות מאבני הנחל
תמיד קבלו אותי
ברענן המלבלב.
עלעליהן ופניני הרסס
חברו לאמת אחת.
בבקר ההוא פניהן שמטו
הצהיב מראן באחת.
כי הלכתי לצדן
מבלי לברכן לשלום.

24.8.2016…

תשעה באב היום

באתי אליך להיות לך לכלה
בטרם באתי בשלוש מקוואות טבלתי
מאהבתי לך.
טהורה אני לקבל בשורות טובות
באתי לחבק באהבה
ולהשיבה בגדול
להעניק חיים מחדש
עבור שנינו,
ללדת לך אור.

אהבתי הגדולה לצנינים בעיני הגויים
באשמת זדון הורשעתי
לשואה.
חומת ציון לירושלים
מהבטחה של אלוקים, כי
הרע מכול לא יקרה לנו.
אך האבנים נסדקו
התגלגלו עד התהום,
רסיסים חדרו אל מתחת לעורי
להיות לי מגן נפשי, לחמלה, לחיים.
תשעה באב היום
ואני תר אחר מקום
שאין בו חרב.

14.8.2016…

את משוררת ערבייה

את נידאא ח'ורי
משוררת
ערבייה
מודעת
מבטאת
שירת אמת
שירה
אני נפתלי פרימור
משורר יהודי
ציוני
ישראל כוח כובש עבורך
את סולדת
בשבילי את דמוגרפיה
האם חברי אל אויביי
האם חברי אליי
או לעצמך?
מעל השורות
נערמות עמדות הירי
מאבק על
זכויות
על הארץ הזאת
זעקות פצועים
הרוגים
היינו
משוררים.

23.9.2012…

נותרו בקרח

העלים של עץ הדובדבן
נבלו והשחירו
רק אלו שקפאו באגם
נותרו בהם הצבעים
ומשפג החורף
איש צעיר נמשה מהמים
היה זהה, בכל פרט ופרט
למאהב שביקר כאן
בסתיו.

1.9.2012…

אין מוות לתש"חניק

איני מסכים למותו של
התש"חניק האחרון.
הוא שראה את חזון הנביאים
הוא שאמר:
"אני מגשים!"
ועשה לביתו
שהיה לביתי.
דור תש"ח כולו משוררים
נערות ונערים
כתבו חלום
כמה שלום יהיה פה
בכל גרגיר חומוס בפיתה
בכל פרי
יהודי ישראל ישמחו את
עמי ערב
מגן דוד וסהר ימצאו
תנוחה מתאימה
תן רגע*
וינוחו בשלום.

22.9.2012
*"תן רגע" מאת חיים חפר…

לבדו בתום השריפה

יערות הכרמל נחים בעיצבונם.
עץ חרוב זקן רחב
לבדו עומד זקוף, מביט
בסלע הגיר הלבן
שהשחיר.
פסקו חיי היער ומי שמיהרו להצילו
44 אבדו אתו
אלו לחמו באש לשמר את הארץ לקבלה
כי בקשו לחגוג את חג האילנות
הקרב ובא
להעניק אהבה.
שמחתי שהשמים חזרו
מעל האדמה המפויחת משחור.
היחיה ירוק בימו של שחור?
אין עונות
כי שחור חולף על פני שחור.
אני המחיה אמר החרוב
ומוריק את עמק הבכא משחור.

19.8.2016…

רק הרוח

באין מחיצות
באין מחיצות בכלל
רק הרוח מחברת בין עצי היער.
כאן חברתי אלך לראשונה
אי אפשר שלא
כאן מותר לאהוב
עמוק ככל שניתן.
יחפים היינו עד הסוף
מתכסים בטל.
מאז כל צמרת עץ
מחזיר אותי אל הרגע
אל המקום
ואת אינך פה.
את ידי אני שולח
בין ענפי היער
אצבעותיך בין העלים
מבקשות לגעת
אך אין
רק הרוח נראתה.

17.8.2016

באין מחיצות
באין מחיצות בכלל
רק הרוח מחברת בין עצי היער.
כאן חברתי אלך לראשונה
אי אפשר שלא
כאן מותר לאהוב
עמוק ככל שניתן.
יחפים היינו עד הסוף
מתכסים בטל.
מאז כל צמרת עץ
מחזיר אותי אל הרגע
אל המקום
ואת אינך פה.…

דם במדבר האסלאם

בין סוריה לעיראק
בנוף מדבר קדום
לוחם דאע"ש
אוחז בסכין ובקוראן
דרך חריצי האישונים
מתפלמס עם הכופרים:
שייפסק הכיבוש
ולא..
הוא מתיז את ראשו
של העיתונאי
לרגלי הר הצמא לרחמים
דם תמימים ניגר.
על דם זה הנביא
הטביע את חוקי אסלאם;
דרך הדם שילח את לוחמיו
בכל היבשות
דובר הבית הלבן מסתייג,
מאות אלפים מתים
מיליונים מקיזים דם.
השהיד יצא את ביתו
עוד דם.

4.9.2014…

הודות לשהיד

השהיד עזב את ביתו
וסכין חדה
באמתחתו.
הדרך ליהודי הראשון
קצרה: דקות מספר.
אל מול כל יהודי-יש שהיד.
בקול רם הוא מהלל את אלוהיו
דמו מנוטרל
יום ביומו.
הריסת ביתו אינה המענה-
את השנאה מעלה.
רעיונות תופסים כותרות:
מדינת קונפדרציה-שתי מדינות במדינה אחת
אחרים מצדדים בשתי מדינות-לשני עמים.
יש הדוגלים במדינה אחת לכל העמים.
ויש שרואים פתרון בעם אחד במדינה אחת.
הסכין מעוררת מחשבה.

4.12.2015…