נפתלי פרימור, שירתי

משת"פ אני

עוברי אורח נמלטים
צעקת "מחבל" באוויר
אני מזהה אותו.
האקדח 9 מ"מ אצלי על החזה בצד שמאל.
שולף, מכניס מחסנית
המחבל מבחין בי
סכינו הארוכה קרובה
המרחק בינינו-מטרים ספורים
אני טוען בצליל מתכתי
המטרה 2 מטרים ממני
מתיחת היד משאירה מטר אחד
אני סוחט את ההדק
רעש הירי מרגיע ועוד רעש ועוד אחד
המחבל שרוע.
אני מודע למצב שנוצר:
אני המשת"פ שלו.
עשיתיו שהיד-
העליתיו לפסגת האושר
ההופכת בשר ודם
לשמימי.
אני פועל להחזירו,
כורע לצדו
לוחץ על חזהו
דם פורץ מפיו
אני מפנה את קנה הנשימה
רק שיחיה
מצמיד את פי לפיו
שלא יהיה שהיד
שימות כאנוש
כמוני.…

שהדי השאול

אני יודע כי צלבני
אני בעיניכם.
על ההר בירושלים
השנאה המתעצמת,
לכם היא שבח לאללה.

דם יהודי
מסכינו של שהיד,
לכם כטיפה של טל מתוק
המרווה את הגן סביב מסגד אל-אקצה.
שם האבן המשחיזה את סכינו של השהיד.

רעד עובר בי
על הקלות שהזמן חלף
מהסכין של הימים הרחוקים ועד הזמן הזה
שבעיר ירושלים.

תפילתכם-למותי.
תפילתי-למות מיליון השהידים.
שירת החושך נשמעת
והבכי אינו פוסק
כאילו אין אלוקים אחד לאנוש.

לשונים-אלוקים שונים
כבימים שבטרם
צעקת "אללה אכבר" מהדהדת
בהר המוות.

22.11.2015…

יש בי מונגולי

משוררים מארצות ומלאומים*
קוראים שיריהם בלובי המלון בנתניה.
מונגולי לבוש מעיל עור ארוך
מעוטר לוחות מתכת
נכנס למרכז המעגל
קורא שיר
מיד הקפיא את החום המעיק
רוח באה
יבשה וקרה;
יבבת זאבים נשמעת
עיט הערבה מנמיך עוף
שולף אנקוליו.
יש בי מהמונגולי הזה
יש בכל אדם.
הוא שומע את רשרוש עשבי הערבה
ומרגיש את זרימת מי הקרחונים,
בעודו שרוע אל מול המסך:
תכנית ריאליטי,
אך נפשו
מבקשת
אחרת.

15.9.2012

*הקונגרס הבינלאומי ה-32 של משוררים,
ישראל-2012…

חרות שוויון אחווה

חרות
שוויון
אחווה
חרות נולדה ראשונה
אין לה צורך להתאפר
כול כולה כלילת יופי,
מביטים בה בקנאה
היא התגשמות הדורות, דור אחר דור
ומלבושיה כלי מלחמה.
שוויון עולה מולה, מתנשא,
מצטט: "ואהבת לרעך כמוך"
בטרם החליפו מילה, חירות ירקה בפניו,
שלפה אקדח,
התנקשה.
שוויון מוטל מדמם
פג החלום.
אחווה באה לנחם
מדברת חמלה: איש ואישה נולדו שווים,
זה אידיאל החיים,
חזון הנביאים.
חרות יודעת את יעודה,
אחווה נמלטת על נפשה.
העולם של חרות.
לא תחלוק את תהילתה.

1.7.2016…

רצועת השנאה

רצעת השנאה יורה
שליחו של האסלאם
לא עוצר
הורג-נהרג.
במותי
אתה שהיד.
המוות-שמחתך
האדמה.
שאליה עיניך
מאדימה.
ואת זרעי החרב מצמיחה.
בעוד אני מאחל
שהסכסוך יסתיים.
השהיד בדרכו
אל הג'יהאד הגדול.
אך אני בשלי:
מדקלם את שיר השלום
אל מול האש
אור לגויים
נעכל ומת.

18.7.2014…

שהיד בשני קולות

תראו את הילד,
גאוותה של אמא היהודייה.
הקהל המוסלמי
בא לברך את השהיד:
"אללה אכבר"
איך הוא ידע את גודלו
של האלוהים.
איזה גיבור.
אמו רצתה
שיהיה רופא
שכל מחלה יירפא.
בנך השהיד חייב למות!
גופו מרוסק
עד האברים הקטנים.
חלקיו-בביוב נשפכים.
לא אצל-אמו היהודייה.
אצלה הוא מקבל
כבד קצוץ וקציצות דג ממולא.
כל החיים.

9.9.2014…

לא דרככם

לא רוצה בחכמת הזקנים.
הפטורים מהיצר
היודעים
השוקלים
הבוחנים
איני רוצה בצדקתם
גם לא בדרכם
רוצה ללכת בלא דרך
לא רוצה חם או קר
רק לאהוב אותך.

10.8.2012…

נוגעת בחסר רצון

עכשיו אני חסר רצון:
לא לתת, לא לקחת.
לא לפקוח עין לא לעצמה
איני עושה
וזה מעייף אותי נורא.
את מביטה בי.
נוגעת כדרך הנשים.
מחבקת.
מבקשת לדעת
האם זה אני.
מקבלת "כן".
בוכה.

9.9.2013…

אני פנויה

בשעה מדויקת לפני שפוסק האור
אני מזמינה אותך לצפות
באנפות הלבנות
שמדי יום חוצות את השמים
מעל לירושלים
מצפון לדרום
אך אף פעם לא חוזרות.
אני פנויה היום.

10.8.2012…

באורה של החשיכה

אני נחבא בין השנים
נוספה אחת
22 עד כה.
יער שנות רחב
מתרחק מעליי.
אני מחפש את הפתח
שדרכו היא תבוא
את החשיכה היא חוצה
אך בהגיע האור
חמקה ונעלמה.

22.9.2012…

הדרך מבישקק*

הדרך מבישקק לדרום-מזרח
בין העמקים העולים מעל הגבעות
האוטובוס כזחל ענק משתהה
הסלעים נושקים בדרך
ומעליה מתנשא רכס הרי טיאן-שאן
פסגותיהן נוצצות לובן
לאורכו של המדרון השומם
סוס דוהר
היישר אל הזחל קרב.
הרוכב לבוש כחול, שובל ארוך מאחוריו
והנה רוכב נוסף, דוהר ומגיע אליו.
שני הרוכבים צמודים כתף אל כתף
וניכר שהשובל הכחול-
אישה עוטף.
בן זוגה נמתח ואליה נכפף
כאילו נותק מהאוכף
לנשקה
אך פגע בסוסה
מעצמת המכה
החבורה התרסקה
ורק צעיף המשי הכחול, כמפרש מתוח
המשיך והתנופף בצינת הרוח.

22.12.2012
*עיר הבירה של קירגיסטן
בהשפעת ספרו של צ'ינגיס אייטמטוב "נמר השלג"…

אוונט-גרד זה ישראל בירושלים

בבורסות ניו-יורק, לונדון ושנחאי
ישראל יקרה מדיי.
השקעה בה אינה כדאית
דורשת סובסידיה תמידית
מלחמותיה מעלות מחיר הדלקים
חבל על המשאבים
אפשר לקיימה במזרח הרחוק,
שם כוח עבודה זול.
גם מזרח אירופה ודרום-אמריקה
משוועות להשקעות
אמני העולם ואנשי הרוח
משווקים את הרעיון:
ישראל מיותרת ומזיקה
הרי ניתן לפתור את בעיית המיעוט היהודי
באמצעים הקיימים,
יש סוכנות מוכנה לפליטים
וירושלים תחולק לחלקים רבים,
בעולם הפוסט-ציוני ישרור צדק חברתי
הם אוונט-גרד העושה אותי למיושן.
אך אני הוא האוונט-גרד
האומר שיש ערך לעולם
כשישראל
זה ירושלים.

8.12.2012…