נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
שורשים על גדות הנהר
עצי הצפצפה על גדות נהר הוורטה
מעליהם ענן ירוק
עלוותם מכופפת את הענפים הדקים
המבקשים להגיע רחוק
לכבוש את השמים ואת הארץ
כדרכם של הצעירים.
אך אני תר אחרי עץ עתיק יומין
שענפיו שימשו את אבא לדיג,
מצאתי.
עץ זקן שומר סוד ממעיט עלים
אני בוחן את עובי שורשיו
בגזע העבות כתם שחור
הזמן לא העלים את שרפת
קהילת יהודי העיירה.
אוסיאקוב
בקיץ 1942.
6.7.2013…
רפרף נסיך
רפרף הרדוף
נח על הווילון
יפה עד פרוץ דמעות
חשוב לי לדעת האם זכר הוא או נקבה
במבטי אני מנסה להפשיטו
הוא לא מגלה
בשבילי אתה נסיך
כנפיך ארמון
ירוק עם ערוגות של נרקיסים
שלובי ידיים אנחנו עוברים בין השיחים
הוא מחייך
לך מחצית הארמון אתן
אך אני מבקשת רק אותך
לחוש בנוכחותך
כך אדע שאין זה חלום.
28.6.2013…
כאבו של גזען
הבוץ הקר זרם לתוך המעברה,
השיטפון התחיל ביום
ונמשך כל הלילה.
באסבסטון לא נשאר מקום יבש
הקור מילא את כל המעברה.
אימא לבשה מעיל שועלי הכסף
שהביאה אתה משם.
"הוא עוד יועיל", אמרה.
שמעתי ממנה:
"הגיע תורנו לצאת מהאסבסטון,
לפני המרוקאים.
האשכנזים בנו את המדינה ועובדים בשבילה".
המשפט שחימם את המעברה
בלילה ההוא.
נתן כוח להתגבר
על הבוץ הקר.
עכשיו רועי חסן, ישראל דדון וחבורת הערס-פואטיקה
מתפרסמים ב-"הארץ"
משוררי המעברה
צוננים שקירר את הוריהם
ועל כן דורשים לעצמם את החום הצורב.
אצלי מעלים הם את זיכרון ליל הבוץ
באסבסטון.
מעיל השועלים של אימא
תלוי בארון.
1.11.2015…
לעזוב את הגוף
אני במשקל 162 קילוגרם
כל תנועה אפילו הזעירה
היא סיוט
זה הזמן להיפרד
לעזוב את גופי בצד
ולצאת
בעיניים עצומות
נושם קצובות
גופי מצטמק עד לצלמו
ואני לידו עומד
חסר גוף וצורה
ללא משקל בכלל
לא שכחתי דבר
כי נותרה בי רוח הבריאה
18.9.2015…
טוואי הפחד
הפחד
הופכת לתולעת הגוף
החודרת עמוק
לפינות הנדחות
לתאי הזיכרון הכמוס
הנשכח
התולעת טווה סביבה חוטים
הופכת לגולם הנותר נעול
עד לרגע
שרק הוא יודע
שבו ייפתח
וירפרף אל מול הפנים.
19.11.2015…
נותרת בחלום
איני זוכרת מה אמרו לי
איך מת.
האם בתאונת אימונים?
האם מירי דו-צדדי?
איני רוצה לדעת איך הוציאו
ממך את החיים.
אני יודעת יותר מדי:
אתה איננו.
איני רואה עצמי לבדי.
מאז מותך אני ישנה המון
זה זמן האיכות
שאתה אתי.
10.5.2016…
משורר כותב סבל
צבא טורקיה חוצה גבול
מתעמת עם לוחמים עזי הנפש
כורדים-לבי יוצא אליהם.
מטוס קרב רוסי הופל,
הטורקים נוקמים מפולות חצי-האי קרים.
צבאות העלית של ארה"ב, אנגליה, צרפת ורוסיה
נלחמים בדאע"ש בעיראק ובסוריה
בישראל: השהיד מסכן כל יהודי.
מאז שתי מלחמות המפרץ
מאות אלפים איבדו חיים
למיליונים אבד הבית
לעשרות מיליונים אין תקווה.
מזרח תיכון חדש בממד הסבל
האדם אל הרוע מפנה פנים.
אך אנחנו לא יכולים
כי המשורר לא בחרב יכתוב שיר.
7.12.2015…
פח השלום
יא יאסר, יברך האל,
מהשמן זה
תמכור לי בבקשה פח אחד.
שכני המכובד, אמכור לך
שק זיתים או אפילו שניים
מהקטיף החדש.
יא יאסר, הזית קשה לשיניים שלי,
רק את השמן ביקשתי.
יא מוסא, שכני היהודי, אני אתך ביושר
אם בנך ירצה בבת שלי,
לא אסרב לך,
בתנאי שיתאסלם.
שמן הזית זה דבר אחר
הרי השמן מכפיל כוח פי 7
זה שיעבוד את הכרם
לו תהיה הארץ לדורי דורות
פח השמן הוא שייקבע למי תהיה האדמה הזאת
האם תיקרא פלסטין או ישראל.
את השמן הזה איני מוכר!
האם אתה מבין?
אני מבין.
וכשתמכור לי פח שמן אחד-
נשמע את משק כנפיה של סנונית השלום.…
Chopin's Tsunami
A hundred years ago,
A cargo ship left Bristol Port.
Heading for Tokyo.
Among the goods, a Grand Concert piano on its deck.
For a reason we'll never know
The ship sunk off the shore of Japan.
A team of scuba divers found that shipwreck.
A diver opened its cover keys.
Taken by surprise
He stood still.
A school of fish circled around his head.
He touched the keys,
All responded to its will.
His mind is now in the concert hall
"Teatro alla Scala" in Milan.
His fingers are on the run:
Chopin's Etude "On The Bombardment of Warsaw"
Opus 10, number 12.…
No Followers
I love to cross through the virgin forest
As I cut the branches to open spaces to pass through
I know that no one was there before.
I'm the first.
I love to walk through the sinking mud
I follow no one.
It holds true for white snow
That's spreading up to the North Pole
I don't follow.
But as I look over my shoulder
I see no one
But empty footstep marks.
May 15, 2011…
The Victorious Army of Clay
Deep in the ground
Covered for over two thousand years
The mighty army of the First Emperor of Qin
Is on the move.
No miniature intimidating the real thing
There're in full size
Over 10,000 men and horses in the hundreds.
With the best state-of-the art weaponry
The Emperor could buy.
What a power the Emperor had
To make his army while all the rest
Thought of him as being insane.
Ridiculous mega absolute king
Now his vision is fulfilled.
The clay army conquers the world
Their weapons never got out of order
All wish to have it
Even for a short display.…