נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
What Should Be Said
In response to Gunter Grass's "What must be said":
I strongly support your decision
Don’t be silent any more
Sorry that you have been
You're a German I'm a Jew
After surviving WW2
We should debate with no hatred
Otherwise mass killings will overcome us again
No truth is in your poem
None that I can see
So if anything it makes me jealous
Extremely
Your words made such a wave
That the Iranians and the Israelis
Looked at themselves saying:
"He's right/He's wrong"
But you can't be ignored
I'm proud of you
For you turned the advocates and the detractors
On to poetry
I love poems.…
People of My Life
As I'm thinking of the people in my life
I say your name
It was you to tell me
"I love you"
You probably hadn't idea what that meant
But you said it
And you're the girl of my life
As I'm thinking of the people in my life
I say your name
You're the companion of my life
As we both set out for the first time
To find our counterparts
As I'm thinking of the people of my life
I say your name
When I met you first
You had a body with no soul
Then you turned to a soul with no body
As you're a soul within a body
I'm in love in you.…
Tropical Storm on St. Cloude Avenue
Sound of jazz
dispersed from Sweet Lorraine's Club
Its band deeply immersed in the music
Conical bell aerophone of miles wide is on the move
An ocean in the sky makes them dark blue
Symphony of hurricane
Lips of a giant position itself above New Orleans
Then sucked the earth
But before it arose
It spilled all back
The woodwind stirred the sea waves with the city debris mud
Rivers of wind stroke the St. Cloude Avenue
Piano that was washed out of a jazz club
Floated along the streets
Suddenly the conductor imposed a pause
The piano stood still
And a homeless pianist is playing on it.…
כיבוש הדף
אני נושם בכבדות
מרחיב הריאות, החזה נמתח.
ראשי המוטה משנה את זווית המבט
גבי מתקמר.
כמראהו של שור הבר טרם
פתח בדהירה.
בטרם קרניו נגחו במטרה.
שאלת הכדאיות אינה עולה.
מולי דף נייר לבן, שטוח וחלק.
אין דרך שאליו מובילה
מדרון חלקלק.
מאיים.
אני אפוף חששות,
האם אפול?
מסלק כל מחשבה מטרידה
לא מזון, לא משפחה.
אני מולה,
רק אני והמטרה.
מבטי קפוא. "נעול" עליה.
נחוש לשנות את יעדו של הדף
לנצח.
אני יודע, המילה הראשונה
היא שתקבע
לכישלון או להצלחה.
באבחה מסיר את הנדן
מביט בקצה החד, המבריק
כחנית, כחץ העומד להישלח.
הדיו לשיר הופך.
והדף:
לעדר איילים
לסערת ברקים
לעלים מרשרשים
לריח האוהבים
לחיים.…
כי רחום
"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם:
מה עשיתי"*
עמך ידע גדולתך הגדול היכול לאתון ותדבר
ידעו עבדיך שאדוני הוא המביא והלוקח.
ימים דחוסים בקרון בהמות
אין מים.
וריחם של המתים פשט.
הרכבת עמדה
ויראו אור חזק וצעקות: ראוס**
וכלבים נוראים נובחים.
בכוח שאין חזק ממנו חיבקה את תינוקה
ועמדו שם חסרי ישע
ואישה לא מוכרת לחשה:
"שימי את תינוקך. לכי והצילי נפשך"
ועשתה כן
זנחה את התינוקת שרה
כי אל רחום ה' אלוהיך לא ירפך ולא ישחיתך***…
9.7.2011
*פרשת בלק, במדבר כב- כא-ל
**גרמנית, החוצה
***מתוך סידורים ומחזורים לימי חול, שבת ומועדים…
כי בא אליי אורה
כי בא אליי אורה
של מלה
ובמלה בטחתי
אהבתי אליה.
איני מבקש
שתעשה היא למעני
היא מוליכני אל האור
לה הסגולה.
המלה.
30.8.2011…
כחיה
לילה על שפת הים.
אני ואת.
בעודי נוגע בך
אני חש ביד זרה
עבה ושעירה.
קפאתי.
אני נוגע שוב
זה לא נעלם.
קמתי על רגליי
וקמים עליי
זאת שאתי
שלפה ציפורניים
מהלומות.
האוויר התמלא
פיסות וחול.
מרגיש כחיה לוחמת
שזכתה.
את אתי.
17.6.11…
כולל ברוך* במאה שערים
בימיו של הרב ברוך
ממלכתו של הגוי הקדוש
השתרעה מגאולה במערב ועד
מאה שערים במזרח.
חכמתו בתורה ובכתבי הקודש
היו תשתית עצמתו.
זה ימים שהרב לא מוצא מנוחה
התגנבה אליו שמועה שתלמיד-חכם
דורש לשאלו:
היהודים שמעבר לכיכר השבת
המתהלכים בלי בגד ובלי תורה
אולי אשמנו על שלא אמרנו להם
שהאלוקים חי וקיים?
כל שנדרש זה להגיד את האמת
שתורתנו קדושה לנצח.
נלך אל עם בור-הארץ
כל יהודי שנפגוש, מיד עמנו יבוא
ונהיה לעם גדול.
ביום המיועד פרצו אל הקהל המרוחק
בכל איש שפגשו
לא פתחו בטרוניות ובוויכוחים
עמדו והביטו מקרוב מאוד
היישר בפניו בלי לומר מילה
מסר הקיום האלוהי מעצמו עבר.…
כוחה של המוזנחת
"סיבותיך חשובות לי כקליפת השום"
אין מערערים על תכונות השום.
היש מבדיל בין התוכן ובין הקליפה?
לתוכן זמן החיים קצר כי נתקף בעובש ובריקבון.
הקליפה-יתרונה משני עולמות:
בצדה החיצון עמידה היא
ובצדה העמוק היא נוגעת בחכמת התוכן.
קטני האמונה, קשי הלב והמתנשאים
האומרים "כקליפה".
לתכונותיה אין מקבילה
המבין בקליפה יודע את פרקה
ולא יחמיץ את קרבתה.
28.8.2011…
כוח השגרה
כשתלך היום לקניות
תוסיף לרשימה:
תפוחי אדמה,
תחבושות אישיות, מהסוג
שאני משתמשת, גודל בינוני
שכחתי להוסיף
גם חזה עוף טחון.
כמה מהר נכנעת לכוחה של השגרה
הרי לא היה עולה על דעתך
כך לדבר
בתחילת הדרך
כשפתח האושר היה עבורנו
פינת המסתור
ההגשמה והדמיון
ולא רק המקום
לשים את הטמפון.
ליום-יום יש כוח איום
להרוס חלום
הוא משליט את המעשי
ולא משאיר מקום
להזוי.
24.6.2011…
כבודת*
אמרו לו: "קבל בית
וחתום על הסכם ממון"
הוא נפגע עד עומק נשמתו
סירב: אני לא!
את ואבא שלך
לא אתי.
אני עוזב עם הכבוד שלי
כבודי הוא האני
אין סליחה
אין כפרה
מתקשט בעלבונו.
כבודת*:
המחלה
שאין לה מרפא.
* מחלת הכבוד
9.9.2011 …