נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
שקט התופים
מכה בתוף.
כוח רב פוגע במשטח
דק ואטום
קול אדיר משתחרר
עוד תוף מצטרף
מלחמת קולות מעורר
אחד פוגע באחר
אוחזים הענקים זה בזה
נאבקים, מתגוששים
בהתחברם, לעצמם אינם דומים
בטלו כוחם.
נפלו.
שקט.
והמתופפים
ממשיכים ומכים.
24.6.2011…
פרק ב'
את עבורי הזמן שנותר.
אני עבורך- תחנה בזמן.
אני נכנע אך לא מסכים
לכניעה.
זה לא הצורך להביא אותך אליי.
זה הרצון להביא עצמי אלייך.
7.1.2011…
שירה וכוחות השוק
אני אוהב שירה.
שירת העולם.
אלפי שירים בשפות רבות.
לחיצה על הכפתור
והיא לפניי.
שערה שחור ארוך
מבטה כחול
מהחזה הזה אי אפשר להתעלם.
ויש עוד.
אחת אחרת
פרובוקטיבית, דורשת.
יש טלפון.
אני מחייג.
רגע. עוצר.
הרי ביקשתי דבר אחר.
28.1.2011…
שיר בועט אינו פוגע
אני יודע ששירתי בועטת.
אין לי רצון להתווכח.
אין לי זמן לשמוע שאני טועה.
גם לא לשמוע מדוע
המושחת תמיד צודק.
איני מעוניין לשמוע מדוע
שהמשקיעים חייבים לראות רווח.
הרי הם משקיעים באוכל שלי,
בבגדים שלי,
בבריאות שלי,
בביתי.
אך שירתי אינה פוגעת,
כי אין קוראים שירה.
24.12.2010…
עולם משני צדי הזכוכית
לדגים מקום מאחורי הזכוכית בסלון
יורם ליד הפסנתר מנגן
פולינז של שופן מוקסם
מרוכז
לפתע צלצול
מצב חירום הוא רופא חייב לעזוב
ברגע זה.
בצד השני של הזכוכית
הדגים את זמנם ממלאים בתככים
מגרשים, מקבלים, משחקי זוגות עושים
לרגע נאמנים ומיד נפרדים.
באים חברים
בסלון מתרווחים
שרון מגישה
עוגה עם אגסים ושזיפים,
גם בשר על האש
אוכלים
מספרים על שוק הדגים במרוקו.
בצד המים מתרוצצים ללא הפוגה
זה שהסתתר בין העלים
בין האבנים עבר, בהבל פיו נגע
נוהג כמלך בארמון
שינה צבעו וכבר אינו דומה לעצמו.
זוג מתבודד.
בסלון צופים במסך הענק
סרט מתח. אהבה ונקמה.
המציאות משתנה מרגע לרגע.…
עולם הכמו
עולמם של תחליפים,
שאינם דבר המקורי,
אך תואמים לו
הם זהים מבלי להיכנס לפרטים.
קשה להיות אמתי.
צדיק או המשורר
דרכם אינה מתפשרת.
אין להם כמו.
הבוחרים לסלק
את "כמו"
נתפסים
כלא מעשיים.
כקדומים
שאינם תואמים את
המציאות.
29.11.2010…
עוד גבר ואישה
ממך אני זוכר רק
את העיניים והשדיים.
גדולים.
בתוכם אבדתי.
אני הייתי את
עד שהקאת אותי
וצמחתי מחדש.
7.1.11…
עוד יומיים ואני לא פה
למה את מתחבאת מאחורי שתיקתך?
אינך רואה שאובמה הוא אסון?
מה עוד יביא עלינו נשיא האסלאם
האם בכלל אכפת לך מאתנו?
היא עצרה מלשתות הקפה
סנטרה המעוגל נותר ללא תנועה
מעל ספל האספרסו
לרגע דמה לאביזר של מכונת הקפה.
בקול של לכודה פלטה:
אני חיה באמריקה.
עולמכם אינו עוד עולמי
עזבו אותי.
עוד יומיים ואני לא פה.
אין לכם דעה אלא במה שטוב לישראל.
אולי הנשיא אובמה
ולא אתם עצמכם
יודע מה טוב בשבילכם.
28.7.11…
תחת שמי קולורדו
תחת שמי קולורדו אין לי ספקות
בכוח העליון.
שם הדת היא אמת פשוטה.
כל פסיק, כל מילה,
הם אמת צרופה.
כאן אין לי ספקות בנסים שקרו.
עם הבחירה, הוא בחירתו של
האלוהים עצמו.
איני שואל למה,
איני מסתייג.
תחת שמי קולורדו הכחולים,
אני תחת השכינה.
היא מעליי.
שמי קולורדו הם התשובה.
אך גם שם יש עננים שחורים
והלילה בא.
15.10.10…
משטרו של איש אחד
אין דבר משותף
ביני ובין האחר
דבר לא קושר.
הוא כולו לעצמו.
אני לעצמי.
אין דגל ששנינו רוצים להניף.
כל אחד מרים את הדגל שלו.
וגאה בדגל של עצמו.
מדינה של איש אחד.
צבא של איש אחד.
חברה של איש אחד.
משטרו של האחד.
5.2.2011…
מאיפה הכוח
אני מעליו.
הוא נבט
דוחף הצדה גרגירי אדמה
שעבורו הם סלעים.
עלה אל פני האדמה
ירוק
הנבט המום
מגודל ההצלחה.
מעליו אור,
עולם לא מוכר,
אין לדעת מה יביא היום.
האם ירד הטל?
האם יהיו מים או שמא ייבש,
והמאמץ יהיה לשווא?
בעודי מתבונן, הניצן גדל.
אימא אדמה
היא שאותו מרימה
מעודדת, דוחפת אל הבלתי נודע.
אני שמח עם הנבט.
עד שבו שפגשתי כלל לא ידעתי
על קיומו,
וכמעט שנמחץ תחת סוליית נעלי.
הנבט הזה יקר לי מאוד.
אני מבקש קרבתו.
מאחל לו הצלחה.
הרי אימא אחת לנו
אחים.
29.10.2010…