נפתלי פרימור, שירתי
משורר צעיר בליבו ששירתו התפתחה בגיל מאוחר. הרגישו מוזמנים להשתתף בחווית שירתי.
שירים חדשים נבחרים
מילה לקישוט
אנשי המעשה
המקימים, ההורסים, המזיזים.
מדי יום ביומו מציגים תוצאות
ולעתיד משרטטים תוכניות.
הם שקובעים את חוזקם של
המטבע
והכלכלה.
ושל האנושות כולה.
אמרתי מילה שירה.
כמוני היא חסרת מעש.
מתארת, מרגשת, מתלבטת,
אינה דורשת.
לא ממלאת קרונות,
לא קונה גם לא מוכרת.
אולי איש המעש ירצה לקנותה,
להתקשט בה?
14.1.2011…
מידע בלי מהות
העוקב אחרי שנות חייו
לרוב מאוכזב
צבר עובדות למכביר
פרטי פרטים
תמונות פתקאות ומכתבים
יש שהתהלך בעולם עד קטבים
יש שפגש בנזירים
יש שחיפש בין השורות
ובכל השפות.
אינו יודע
מה תכלית המידע
מדוע לא הוליד מהות?
קורע תחת הפרטים.
16.9.11…
מה אני עושה
למעשה,
מה אני עושה?!
אני אמור לעשות,
גם כשאני לא עושה.
אני עושה.
אני עושה בשביל להימלט
מפני השאלה: מה אני עושה?
האם יש כל כך הרבה לעשות?
לא יכול בלי לעשות,
העשייה –מהות הכול.
אז מה אני עושה?
השאלה תמשיך להטריד,
להדהד.
התשובה לא תענה.
אז מה אני עושה?
24.9.10…
מדינה ליהודים
ובקשר לקביעתכם שהיהדות היא דת
ומאז התקיימה ללא מדינה
האומות מתחייבות להבטיח את זכותם
של בני דת משה לחופש הדת והפולחן
שיש בו געגועים ל-
אך בלי ציון
אני יודע שהמבטיחים הם אחמדיניג'אד
ועוד טורקי אחד
והמון שונאים
על אף שישראל היא התגשמות הצדק
וחזון הנביאים.
30.9.11…
מדד הראי
יום אחד נעשה הראי
לרהיט העיקרי:
מולו שעות מתרגלים,
כל בליטה, כל חריץ בוחנים.
זה מתאים.
זה נפלא.
אני איש ואת אישה.
המילה מתאימה
רואים
נוגעים.
להתאמה יש סיפוק
תחושה נפלאה.
וכשפסקה התצוגה
מתחילה הזקנה.
25.2.11…
מילה מול תמונה
אנחנו חיים בעולם של תמונה.
לוויינים מגובה רב מצלמים:
כל תנועה
כל אות אזהרה מפני התקפה
התמונה מכינה את המלחמה.
בתמונה עושים ככל שתחפוץ
להרחיק מהאמת זה פשוט
בפוטו-שופ.
הכול חוזרים ואמרים:
"תמונה אחת שווה אלף מילים"
גם מילות השירה.
השירה הוזנחה
לפינה נדחקה
שקעה והורחקה
למיושנת הפכה.
השירה נותרה כשריד שלפני התמונה
היא הדינוזאורוס
שעצמותיו הן האות והמילה,
וחוט שדרתו-
השורה הכתובה.
השירה חודרת אל מתחת לעור ולקליפה
אל מתחת למייק-אפ של התקופה.
השירה היא
געגוע לאמת הצרובה.
15.7.10…
נושב כותב
בכל יום אני כותב שיר.
בכל מילה
סיוט והנאה.
השיר הוא אנדרטת למחשבה
לרגש שחוויתי.
על מה עוד אכתוב?
כמה שירים נותר לי לכתוב?
אלף או אפס, לא אנחש.
כותב בזיכרון ברמזור,
בין אדום לירוק.
בכתום מחליף נושא.
האם זה ייפסק ולא יהיה יותר.
את עצמי אני מרגיע:
אל דאגה, השירה היא חיים,
אתה תכתוב כל עוד באפך נשימה.
הרמתי יד אל מול פניי,
האוויר נושב
אני כותב!
2.8.10…
ממתין ללחישה
מאז הנביאים
איש לא דיבר
עם האלוהים
השכינה לא אתנו.
אך הותירה סימן
אין לי זכות לדרוש
לא הובטח לי דבר
ממתין ללחישה
בשפת השירה.
14.10.11…
מצבת המשורר
המידע מעלה שם של משורר.
שנולד ומת ואתו התקופה.
לראשונה נודע לי שמו,
אך דרך מילותיו מרגשת אותי
יוצקת מהות אחת
דרך המשוררים.
ועוד משורר, ועוד
מצבות של משוררים בכל לשון,
בכל שפה.
אני מרגיש כבן משפחה
שזכה בירושה.
21.1.11…
מקום ילדותו של אבא
אני אוהב את הנהר, את טחנת הקמח
שגלגלה הענק, סובב וטוחן.
את צמחי הסוף שלגדות נהר הוורטה,
את גזעה של הערבה,
שענפיה התארכו עד שפני המים
נשקו.
עיירה בה אבא נולד
פה הוא שיחק, דג, וחלם.
את ניחוח המנטה
אני מריח
עכשיו.
24.12.10…
מקבלים את הדין
מפני המוסכמות נמלטים
מעיני החוק מסתתרים.
מוותרים על מילות ברכה
אינם מבררים "מה נשמע"?
בלי מילים מנשקים
את הגוף כולו
לא פוסחים
לא פוסקים
את ריחם של הקודמים מסלקים.
הם לעצמם.
אין דבר בעולם מלבדם.
זה בזה נחבאים.
להיפרד מסרבים
נפרדים.
כנידונים למדו לקבל את הדין
אולי זה יקרה שוב
לא חושבים.
16.4.2011…